כשאנחנו נכנסים לניתוח, הרופאים מרדימים אותנו: בהשפעת החומרים שהם נותנים לנו אנחנו לא מרגישים כל כאב. חומרי ההרדמה גורמים לאובדן הכרה זמני, וההשערה הרווחת היא שבעקבות זאת המוח אינו מסוגל לתפוס כאב. עם זאת, יש מטופלים שמספרים כי נותרו בהכרה במהלך הניתוח, ובעל זאת לא חשו כאב. גם חיילים שנפצעו קשה בשדה הקרב מספרים לא פעם כי ברגעי הפציעה הם לא חשו בכאב פיזי, למרות שהיו בהכרה מלאה. מעבר לכך, משככי כאבים מסוימים, למשל קטמין, מפחיתים את הכאב בלי לגרום לאובדן הכרה. נראה אם כן שתהליכי אובדן ההכרה ואובדן תחושת הכאב אינם בהכרח תלויים זה בזה, וייתכן שמדובר בשני מנגנונים מוחיים נפרדים.
חוקרים ממעבדו של פאן וונג (Wang) בארצות הברית ביקשו לפענח איך בדיוק חומרי ההרדמה מבטלים את תחושת הכאב. לשם כך הם חשפו עכברים לחומרי הרדמה במשך שעתיים ובחנו אילו תאי עצב הופעלו בעקבות החשיפה. מבין שלושת האזורים במוח שתאים בתוכם הגיבו לחומרי ההרדמה, הם בחרו להתמקד באזור שנקרא האמיגדלה המרכזית. הם מצאו שכל התאים שהגיבו להרדמה היו תאי עצב שמפרישים את המוליך העצבי גאבה (GABA). גאבה הוא המוליך העצבי העיקרי במוח שאחראי על דיכוי הפעילות העצבית: תאי העצב שמפרישים אותו מפחיתים את הפעילות של תאי העצב אליהם הם שולחים שלוחות.
מאת דניאלה אפלבלט