גידולים סרטניים נוצרים כאשר תאים מתחילים להתחלק מהר וללא בקרה. האבחון של סוג הסרטן ומידת האלימות שלו – וכנגזרת מכך סיכויי ההישרדות של החולים – נעשים בעיקר על סמך אפיון התאים הסרטניים עצמם. גם הטיפולים למחלה מיועדים לפגוע בתאים הסרטניים, או לגרום להפעלת תאי מערכת החיסון נגד תאי הסרטן. אולם בשני העשורים האחרונים מתברר יותר ויותר שתאי הסרטן מושפעים מתאים שנמצאים בסביבתם הקרובה ואף בתוך הגידול עצמו. בשנים האחרונות התגלתה סוג תאים בעל חשיבות רבה להתפתחות גידולים סרטניים – פִיבְּרוֹבְּלַסְטִים הקשורים לסרטן (CAFs, קיצור של Cancer associated fibroblasts). פיברובלסטים, או תאי סיב, הם תאים של רקמת חיבור, שאחראים בין השאר על ייצור חלבונים כמו קוֹלָגֶן, החיוניים לבנייה של רקמות, וכנראה גם להתפחותם של גידולים סרטניים.
כעת, חוקרים ממכון ויצמן הצליחו לאפיין כמה תת-אוכלוסיות של פיברובלסטים כאלה במודל של סרטן השד בעכברים, להראות שאופי התאים משתנה עם התפתחות הגידול, ולהצביע על קשר בין תת-האוכלוסיות השונות של התאים בסרטן השד לבין סיכויי הישרדותן של החולות. את המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Cancer, ביצעו קבוצות המחקר של רות שרץ-שובל ושל עידו עמית בהובלת תלמיד המחקר גיל פרידמן ובשיתוף המעבדה של אורי אלון.
מאת ד”ר גל חימוביץ’
