- הצוותים הרפואיים לא רק מתמודדים עם מבול של חולים קשים בזמן המגפה, אלא גם מסכנים את בריאותם שלהם, עדים לשיעורי תמותה גבוהים וחווים קריסה של הנהלים המוכרים ושל מערכות התמיכה.
- הלחצים החריפים הללו יכולים להוביל לקשיים בתחום בריאות הנפש, אך נכון להיום הם כמעט לא מקבלים תמיכה טיפולית.
אחרי ימים קשים במיוחד בחדר המיון בניו יורק, הרופא מת'יו ביי (Bai) מרגיש את המתח מתנקז מגופו כשהוא רואה את אשתו ואת בתו בת השנה וחמישה חודשים. “מבחינתי האור בקצה המנהרה הוא כשאני חוזר הביתה למשפחה“, אומר ביי. אולם כשחולי COVID-19 החלו להציף את בית החולים מאונט סיני (הר סיני) במנהטן בסוף חודש מרץ, החליטו ביי ואשתו שמוטב לה לקחת את התינוקת איתה לבית הוריה בניו ג'רזי. החשש שמא ידביק את בני משפחתו בנגיף היה גדול מדי.
כעת ביי מתמודד עם זרם בלתי פוסק של חולים שמתקשים לנשום, בחדר המיון העמוס ביותר שנתקל בו מעודו.
בלב מעייניו שוכנת תמיד הדאגה לשלום הצוות שלו. כל רופא חווה משמרות קשות, אבל עכשיו הימים האלה חוזרים על עצמם שוב ושוב, ומצטברים. בלילות, כשהוא מקיים קשר וירטואלי עם בתו, שעת הסיפור לפני השינה לא מרגיעה אותו כמו שעשה הקשר הישיר האמיתי איתה. “בחיי שאין לי מושג מה אני מרגיש”, אומר ביי. “אני הולך לעבודה, ובסוף היום אני הולך לישון. אין לי זמן לעכל שום דבר”.
מאת ג'יליאן מוק
