נחשים, צרעות, עקרבים, מדוזות – בטבע קיימים מינים רבים של בעלי חיים המייצרים חומרי ארס שעלולים להיות מסוכנים. אולם בחינה מעמיקה של רכיביהם זיהתה בתוכם גם חומרים שאפשר לנצל לטיפול רפואי.
ארס הוא תערובת של עשרות חלבונים ופפטידים (מקטעי חלבונים קצרים), שבעל חיים מחדיר לגוף של יצור אחר באופן פעיל במעין “הזרקה” או בשחרור הרעלנים לסביבה. בכך חיות ארסיות נבדלות מיצורים רעילים, שהחומר המסוכן שלהם חודר לגוף דרך מערכת העיכול של בעל החיים שאכל אותם. המטרה של הארס היא לשתק את הקורבן או אף להרוג אותו, אולם סוגים שונים של ארס פועלים בדרכים שונות. הוא עשוי להכיל רכיבים שמשתקים את מערכת העצבים, לפגוע בדפנות כלי הדם וכך להוביל לירידה חדה בלחץ הדם, לפרק רקמות, למנוע את קרישת הדם ועוד.
כשמשווים רכיבי ארס של בעלי חיים שונים מגלים שהיכולת להשתמש בו התפתחה במקביל כמה פעמים במהלך האבולוציה, ומינים רחוקים מאוד זה מזה פיתחו יכולות דומות. דווקא המאפיינים המסוכנים של הארס הם אלה שגם אפשר לרתום לשימושים רפואיים, כשמנצלים את ההשפעות הפיזיולוגיות של החומר להנעה מבוקרת של תהליכים מועילים.
מאת ד”ר דנה יפה
