תאים חיים של בעלי חיים, צמחים, פטריות ועוד, ביניהם תאי האדם, כוללים אברונים, מעין שקים קטנים מוקפים במעטפת (ממברנה), שממלאים תפקידים שונים שחיוניים לקיומו של התא. בשנים האחרונות הולכות ומצטברות הראיות לכך שקיימים בתאים בנוסף לכך גם אזורים מובחנים חסרי מעטפת, שמופרדים משאר חלקי הנוזל התוך-תאי על ידי תופעה שנקראת הפרדת פאזות – תהליך שבו נוצרים אזורים נפרדים (פאזות) בתוך תערובת הומוגנית אחת. אפשר להמשיל את זה לקהל במקום פתוח, שבאזורים מסוימים שלו אנשים מצטופפים יחד ומחזיקים ידיים, וכך יוצרים קבוצות עם קשרים פנימיים שמונעים מהן להתפרק.
מדורים חסרי מעטפת כאלה שנוצרים בתאים חיים נקראים לפעמים צבירים ביומולקולריים, והם מורכבים מחלבונים הנקשרים זה לזה, בדומה מאוד לאנשים שמחזיקים ידיים. הצבירים האלה אחראים למגוון פעולות בתא, ושינויים קטנים בחלבונים שמרכיבים אותם יכולים להשפיע באופן דרמטי על היווצרותם. תארו לעצמכם מה היה קורה לקבוצת האנשים המחזיקים ידיים אם הם היו מחלישים את אחיזתם, למשל, ומאפשרים לידיהם להיפרד לעיתים קרובות יותר. אפשר להניח שהיו צריכים יותר אנשים כדי ליצור את הקבוצה.
מאת דניאל זידמן
