כשנגיף ה-CMV מדביק אישה בזמן ההיריון, במיוחד אם לא נחשפה לו בעבר, הוא עלול להגיע גם לעובר ולפגוע בהתפתחות מוחו. חוקרים חשפו דרך שבה מערכת החיסון נאבקת בזיהום הנגיפי.
נגיף הציטומגלו (CMV), השייך למשפחת נגיפי ההרפס, הוא נגיף ה-DNA הגדול ביותר שמדביק בני אדם. בדרך כלל הנגיף גורם לכל היותר מחלה מתונה אחרי ההדבקה, ולאחר מכן הוא נשאר רדום בגוף לכל החיים. מסיבה זו ומסיבות נוספות הנגיף הזה נפוץ במיוחד ונמצא בגופם של 80 אחוז מבני האדם הבוגרים בעולם.
כשנשים הרות נחשפות לנגיף, ובמיוחד אם לא נדבקו בו בעבר, הן עלולות להעביר את הנגיף לעובר שלהן ולסכן את התפתחותו. מחקר ישראלי חושף כעת מנגנון שלא היה מוכר עד כה, אשר מסייע לנשים שכבר נדבקו בנגיף בעבר להתגונן מפניו ומפחית את הסכנה שיגיע לעובר שברחמן.
אף על פי שההדבקה בנגיף ה-CMV אינה מסוכנת במיוחד לרוב האנשים, אלה מהם שמערכת החיסון שלהם מוחלשת עלולים לחוות נזק ניכר. כמו כן, אם אישה תידבק בו לראשונה בחייה רק במהלך ההיריון, מערכת החיסון שלה תתקשה לנטרל את הנגיף במהירות, כך שהוא עלול לשכפל עותקים רבים של עצמו בגופה. מאחר שהנגיף מסוגל לעבור מהאם לעובר, הסיכון שהעובר יידבק בו במקרה כזה עומד על קרוב לאחד משלושה היריונות כאלה. לעומת זאת, מערכת החיסון של אישה בריאה שנדבקה לפני ההיריון תדכא את הנגיף ביעילות רבה ותפחית מאוד את הסכנה לפגיעה בעובר.
מערכת החיסון הצעירה של העובר עלולה להתקשות להתמודד עם הנגיף, ומאחר שמערכות גופו עדיין לא סיימו להתפתח, ההדבקה עלולה לחולל פגיעה משמעותית במוחו. עובר שנדבק ב-CMV עלול לסבול מפגיעות מוחיות, הפרעות בהתפתחות חושי השמיעה והראייה ואפילו מוות. לכן, בתחילת ההיריון נוהגים לעשות לאם בדיקת דם כדי לגלות אם נדבקה ב-CMV בעבר. ממצאי הבדיקה חשובים, ועשויים לאפשר לה לנקוט אמצעי זהירות שיצמצמו את הסכנה – למשל להקפיד על מגע זהיר עם ילדים קטנים, שלעיתים קרובות נדבקים בנגיף כשהם מגיעים לגן. למרות הבדיקות מדובר בזיהום המולד השכיח ביותר אצל בני אדם, ואחד מכל מאתיים יילודים יידבק בנגיף במהלך ההיריון. למרות עשרות שנות מחקר, אין עדיין חיסון נגד הנגיף.
הבא להדביקך השכם להורגו
החוקרים, ממעבדתה של חוקרת הנגיפים דנה וולף מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות נוספות, ביקשו להבין מה מעניק לנשים שנדבקו ב-CMV בעבר יתרון חיסוני במהלך ההיריון. הם השתמשו לשם כך ברקמות רירית הרחם שתרמו נשים שעשו הפלה יזומה במהלך השליש הראשון של ההיריון. חלק מהתורמות נדבקו בנגיף הציטומגלו בעבר, וחלקן לא נחשפו אליו מעולם.
כשהחוקרים הדביקו את רקמות רירית הרחם ב-CMV, אלה שבאו מנשים שכבר נדבקו בנגיף בעבר היו עמידות יותר להדבקה, כצפוי. בחינה מעמיקה של הרקמות הראתה שהן ייצרו יותר חלבונים נוגדי נגיפים בעקבות ההדבקה במעבדה.
החלבונים הללו הם חלק מקבוצה של חלבונים שנוצרים בהשפעת אינטרפרון – חלבון שתאי מערכת החיסון מפרישים בתגובה לנגיף פולש. הפרשתו מאותתת לתאים סמוכים שעליהם להתכונן לפגישה עם הנגיף. נשים שנדבקו בעבר ייצרו יותר אינטרפרונים ממי שלא נדבקו. ככל שרמתם הייתה גבוהה יותר, הרקמה הייתה עמידה יותר מפני ההדבקה.
החוקרים שיערו כי הזיכרון החיסוני שנותר מההדבקה המקורית בנגיף טמון באוכלוסיית תאים של מערכת החיסון שנותרו ברקמה גם זמן רב אחרי ההדבקה. כשבודדו את התאים הללו וחקרו אותם, התברר לחוקרים שברירית הרחם של נשים שנדבקו בעבר ב-CMV הייתה אוכלוסייה מסוימת של תאי T, קבוצת תאים שתפקידם העיקרי הוא להשמיד פולשים שחדרו לגוף.
תאי ה-T שנמצאו הם תאים שנוצרו בעקבות ההדבקה המקורית. כשנגיף ה-CMV הופיע ברקמה שוב, התאים הללו זיהו אותו במהירות וביעילות, והניעו תגובה מיידית שמנעה ממנו להתפשט בגוף וליצור הדבקה משמעותית. כדי למלא את המשימה הם הפרישו אינטרפרון שסייע להגן על התאים הסמוכים להם, והשמידו תאי אדם נגועים לפני שיצרו עוד נגיפים שהיו ממשיכים להתפשט בגוף. תאי ה-T שנשארו ברקמה עזרו למערכת ההגנה של הגוף לזכור את הנגיף, ולדכא אותו אם ייתקלו בו שוב.
“חשוב מאוד להיות מודעים לסיכון”,אמר לאתר מכון דוידסון החוקר שהוביל את המחקר, אור אלפי. “נשים עלולות להידבק ולהעביר את הנגיף לעובר גם אם הן כבר נדבקו בעבר, והסיכון הזה לא מוסבר טוב מספיק בקהילה. נגיף ה-CMV הוא הזיהום השכיח ביותר בהדבקה תוך-רחמית וחשוב להיזהר מפניו כדי לא לסכן את העוברים במהלך ההיריון”.
מהמחקר עולה שזה אכן המצב. אף שרקמותיהן של של נשים שנדבקו בנגיף בעבר היו עמידות לו יותר מרקמותיהן של נשים שמערכת החיסון שלהן לא פגשה אותו בעבר, גם הן יכלו להידבק. מכאן משתקפת הסכנה שטמונה לעובר בכל הדבקה אמיתית.
מה הלאה?
המחקר מאיר את הדרך שבה מערכת החיסון מתגייסת להגן עלינו מהנגיף הנפוץ, במיוחד ברקמת רירית הרחם שבה מערכות הגוף של האם והעובר נפגשות. אפשר לקוות שזיהוי אופן תפקודם של תאי מערכת החיסון והבנת מנגנון ההגנה שהם מספקים יסייעו בעתיד לפיתוח חיסון שיאפשר לאימהות שטרם נחשפו לנגיף להתגונן מפניו, ויחזק את ההגנה גם אצל נשים שנדבקו בו בעבר. החוקרים אף זיהו חלבון מסוים של הנגיף שעורר תגובה חיסונית משמעותית ברירית הרחם, ולכן עשוי להיות מועמד טוב לפיתוח חיסון עתידי.
אף על פי שהמחקר השתמש ברקמה טבעית של רירית הרחם, יש לזכור שהניסוי נערך בתנאים מבוקרים במעבדה, במערכת חוץ-גופית שבה רירית הרחם מנותקת ממחזור הדם ומאיברים אחרים. בתנאים האלה אי אפשר לצפות בתגובה החיסונית המלאה של הגוף. החוקרים אומנם הדגישו את פעילות תאי מערכת החיסון ברקמת השליה, אך במציאות התמונה היא תמיד יותר מורכבת, וההדבקה משלבת גם איברים ותאים נוספים.
מחקרים כאלה מסייעים לפתח טיפולים שיפחיתו את הסכנה לפגיעה בעוברים לפני הלידה ולהבטיח ליותר תינוקות התחלה בריאה ובטוחה של חייהם. בינתיים חשוב להגביר את המודעות ואת הערנות של כל האימהות לעתיד לסכנת ההדבקה בנגיף, ובמיוחד אם לא נחשפו אליו בעבר. בהיעדר חיסון יעיל, מומלץ לנשים הרות להקפיד לשמור על היגיינה נאותה ולהשתדל לא לבוא במגע קרוב – בייחוד עם הפרשות כגון רוק, נזלת וצואה – של מי שנמצאים בסכנה גבוהה להיחשף לנגיפים, כגון ילדים קטנים שמבלים זמן רב ביום במגע צמוד עם בני ובנות גילם בגני ילדים ובמעונות יום.
מאת: טל פישר
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
