מחקר רטרוספקטיבי קליני, אשר פורסם בכתב העת Frontiers in Neurology, בחן לעומק את היעילות הטיפולית של התרופה המייצבת למוטריג’ין.
הניסוי התמקד במעקב קפדני אחר שמונים ואחד מטופלים קבועים, אשר סבלו מתסמינים נוירולוגיים קשים, ממושכים ובלתי מגיבים לטיפול סטנדרטי, והממצאים המרכזיים הצביעו על ירידה דרסטית ומרשימה של שמונים אחוזים בממוצע מספר ימי האאורה החודשיים של החולים.
מבחינה פיזיולוגית, התרופה פועלת ישירות כחוסמת תעלות נתרן תלויות מתח במערכת העצבים המרכזית. פעולה זו מייצבת באופן ממוקד את קרומי התאים הפרה-סינפטיים, ומעכבת ביעילות שחרור חומצות אמינו מעוררות כמו חומצה גלוטמית.
הפרוטוקול הטכני של הניסוי כלל אסטרטגיית טיטרציה איטית ומבוקרת. המינון הראשוני נקבע על עשרים וחמישה מיליגרם בלבד, והועלה בהדרגה מדי שבוע עד לטווח של מאה עד מאתיים מיליגרם יומיים, במטרה למנוע פריחה עורית מסוכנת.
