מהמטרה שנחשבה בלתי ניתנת לטיפול – לפריצת דרך בסרטן הלבלב: דרקסונרסיב כמעט הכפילה את ההישרדות
סרטן הלבלב נחשב במשך שנים לאחד האתגרים הקשים ביותר באונקולוגיה. המחלה מתגלה לעיתים קרובות בשלב מתקדם, מתאפיינת במהלך אגרסיבי, ואפשרויות הטיפול בה עדיין מוגבלות. כעת מגיעה התפתחות שעשויה לשנות את תמונת הטיפול: מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, אישר את דרקסונרסיב – daraxonrasib, טיפול פומי חדש המכוון למשפחת חלבוני RAS, אחד המנועים המולקולריים המרכזיים של סרטן הלבלב.
התרופה, המשווקת בשם RASONQUE, אושרה ב־26 באוגוסט 2026 לטיפול במבוגרים עם אדנוקרצינומה גרורתית של הלבלב, שקיבלו לפחות טיפול סיסטמי קודם אחד, או שאינם מועמדים לטיפול סיסטמי משולב במספר תרופות.
המטרה שנחשבה במשך שנים ל”בלתי ניתנת לטיפול”
חלבוני RAS הם חלבונים תוך תאיים ממשפחת ה־GTPases, הפועלים כמעין “מתגים” מולקולריים. במצב תקין הם עוברים בין מצב פעיל למצב בלתי פעיל ומווסתים מסלולי איתות הקשורים לגדילה, לחלוקה ולהישרדות של תאים.
כאשר מתרחשת מוטציה ב־RAS, המתג עלול להישאר במצב פעיל ולשלוח באופן מתמשך אותות המעודדים את התרבות התא. מוטציות במשפחת RAS, ובעיקר בגן KRAS, שכיחות במיוחד באדנוקרצינומה של הלבלב ומהוות גורם מרכזי בהתפתחות המחלה ובהתקדמותה.
במשך עשרות שנים נחשב RAS למטרה שקשה מאוד לפתח נגדה תרופות, עד כדי כך שבספרות המקצועית הודבק לו הכינוי undruggable – מטרה שאינה ניתנת למעשה לטיפול תרופתי.
בשנים האחרונות התמונה החלה להשתנות עם פיתוחם של מעכבים המכוונים למוטציות מסוימות ב־KRAS. דרקסונרסיב מייצגת צעד נוסף בגישה זו: היא מוגדרת כמעכב רב־סלקטיבי של RAS במצבו הפעיל – RAS(ON) multi-selective inhibitor – ולכן נועדה לפעול נגד מספר וריאנטים אונקוגניים של RAS, ולא נגד מוטציה יחידה בלבד.
מחקר RASolute 302: פער הישרדות שקשה להתעלם ממנו
האישור מבוסס על מחקר Phase III בשם RASolute 302, מחקר אקראי, רב מרכזי ופתוח, שכלל 500 חולים עם סרטן לבלב גרורתי שמחלתם התקדמה לאחר קו טיפול סיסטמי קודם.
המשתתפים חולקו ביחס של 1:1 לקבלת דרקסונרסיב או כימותרפיה סטנדרטית לפי בחירת הרופא.
התוצאות היו מרשימות במיוחד.
חציון ההישרדות הכוללת, Overall Survival – OS, הגיע ל־13.2 חודשים בקרב המטופלים בדרקסונרסיב, לעומת 6.7 חודשים בקבוצת הכימותרפיה. יחס הסיכון למוות עמד על 0.40 – נתון המשקף ירידה של כ־60% בסיכון למוות במהלך תקופת המחקר.
יתרון משמעותי נצפה גם בהישרדות ללא התקדמות המחלה, Progression-Free Survival – PFS. החציון עמד על 7.2 חודשים עם דרקסונרסיב, לעומת 3.6 חודשים עם הטיפול הסטנדרטי, עם יחס סיכון של 0.49.
שיעור התגובה האובייקטיבית, Objective Response Rate – ORR, הגיע ל־30% בקבוצת דרקסונרסיב, לעומת 11% בקבוצת הביקורת.
כל שלושת מדדי היעילות המרכזיים – הישרדות כוללת, הישרדות ללא התקדמות המחלה ושיעור התגובה – הראו יתרון מובהק סטטיסטית לטיפול החדש.
לא רק הארכת חיים – אלא גם טיפול פומי
מעבר לנתוני היעילות, יש משמעות מעשית גם לצורת המתן. דרקסונרסיב ניתנת כטיפול פומי במינון המומלץ של 300 מ”ג פעם ביום, עד להתקדמות המחלה או להתפתחות רעילות שאינה מאפשרת את המשך הטיפול.
עבור חולים המתמודדים עם מחלה גרורתית קשה, האפשרות לקבל טיפול ממוקד פומי במקום משטר כימותרפי תוך־ורידי עשויה להיות בעלת משמעות מבחינת נוחות הטיפול והעומס הכרוך בהגעה למרכזים רפואיים.
עם זאת, טיפול פומי אינו טיפול נטול סיכונים.
ומה לגבי הבטיחות?
תופעות הלוואי השכיחות שדווחו במהלך הטיפול כללו פריחה, שלשול, סטומטיטיס, בחילה, עייפות, הקאות, כאבי בטן, בצקת, ירידה בתיאבון ודימום.
המידע המאושר לתרופה כולל גם אזהרות בנוגע לרעילות עור ורקמות רכות, הפרעות בחלל הפה, שלשול, פרפורציה במערכת העיכול ומחלת ריאה אינטרסטיציאלית או פנאומוניטיס – ILD/pneumonitis – וכן סיכון לרעילות עוברית.
כאן נכנס גם תפקידו החשוב של הרוקח: הדרכת המטופל, עידוד היענות לטיפול, זיהוי מוקדם של תופעות לוואי והפניה מהירה לצוות המטפל כאשר מופיעים תסמינים המחייבים הערכה רפואית.
הרבה יותר מעוד תרופה חדשה
דרקסונרסיב קיבלה מה־FDA מעמד של Breakthrough Therapy ושל Orphan Drug. התרופה נבחנה גם במסגרת Project Orbis, המאפשרת שיתוף פעולה בין רשויות רגולטוריות במדינות שונות.
אבל המשמעות של האישור רחבה יותר.
סרטן הלבלב היה במשך שנים דוגמה למחלה שבה ההבנה של הביולוגיה המולקולרית התקדמה מהר יותר מהיכולת לתרגם אותה לטיפול יעיל. החוקרים ידעו ש־RAS הוא אחד המנועים המרכזיים של המחלה, אך במשך זמן רב לא הצליחו להפוך אותו למטרה טיפולית אפקטיבית.
דרקסונרסיב מסמנת שינוי בגישה הזו.
כאשר טיפול ממוקד ופומי מצליח במחקר אקראי כמעט להכפיל את חציון ההישרדות הכוללת לעומת כימותרפיה בחולים עם סרטן לבלב גרורתי שכבר טופלו, מדובר ביותר מאישור של תרופה חדשה. זוהי עדות לכך שאחת המטרות הקשות והוותיקות ביותר באונקולוגיה הופכת בהדרגה למטרה שאפשר לתקוף תרופתית.
