מטרת הבדיקה

קביעת רמת החלבון נשא הנחושת צרולופלסמין בדם במקרים של חשש למחלת וילסון, או לצורך פענוח מקרים של הפאטיטיס בלתי מוסברת או צמקת הכבד, או במפגעים נוירולוגיים של פגיעה בקואורדינציה בעיקר בצעירים בדרך כלל בשנות העשרה שלהם.

בסיס פזיולוגי

רוב הנחושת בגוף נמצאת בכבד, בעצמות ובשרירים, באופן שעודף נחושת מופרש מהכבד דרך המרה להרחקה מהגוף בעיקר בצואה. נחושת היא מרכיב של אנזימים רבים מתוכם ציטוכרום אוקסידאזה ואחרים, החשובים ליצירת אנרגיה ובניית כדוריות אדומות, עצם ורקמת חיבור. יש משפחה גדולה של חלבונים מכילי נחושת כחלק מהמבנה שלהם הידועים כ-cupreins. כיוון שנחושת אינה מסיסה בפלזמה היא חייבת להיות מובלת בדם על פני "חלבון נשא" ספציפי, הריהו צרולופלסמין.

צרולופלסמין הוא גליקופרוטאין מונומרי, השייך לאלפא-2 גלובולינים, והוא בעל 6 אתרי קישור לאטומי נחושת, אם כי בפועל רק 2 אטומים כאלה נקשרים לכל מולקולת צרולופלסמין. אמנם נחושת יכולה להיקשר גם לאלבומין בפלזמה, אך זאת בזיקה נמוכה בהרבה מזו של התקשרותה לצרולופלסמין, ואכן על פי הערכה כ-90 עד 95% מכלל אטומי נחושת בדם קשורים בכל עת נתונה לצרולופלסמין. גליקופרוטאין זה מיוצר בכבד, וייצורו עשוי לעלות בתגובה לגירויים או מצבים פיזיולוגיים שונים: כך לדוגמה רמת צרולופלסמין עולה פי-2 מרמתה הרגילה בשליש ההיריון האחרון, וכן צפויה עליה דומה בנשים הנוטלות גלולות למניעת היריון. עלייה ברמת צרולופלסמין בדם נצפית גם בתגובה למצבי דלקת או מייד לאחר הדבקה בפתוגנים שונים, מעצם היותו של חלבון זה מגיב acute phase, אך יש לציין שתגובה אחרונה זו של צרולופלסמין אינה כה בולטת כמו זו של CRP, הפטוגלובין או של מגיבי acute phase קלאסיים אחרים. במחלות ממאירות אחדות כגון לאוקמיה, לימפומה ע"ש הודג'קין, באוסטאו-סארקומה ובקרצינומות אחדות רמת צרולופלסמין מוגברת, כמו גם ב-SLE, בצמקת מרה ראשונית, בהפאטיטיס, במצבי נמק רקמתי וב-RA.

אך המצבים שיש להם משמעות קלינית יותר גדולה, הם דווקא אלה בהם נמדדת ירידה ברמת צרולופלסמין בדם. מטבע הדברים מצבים בהם סינתזה ירודה של חלבון זה בכבד יופיעו במחלת כבד מתקדמת, בה תפוקת הסינתזה של חלבוני כבד יורדת משמעותית. גם בתסמונת נפרוטית נמצא חסר ברמת צרולופלסמין, בגין הפרשה מוגברת של חלבון זה בשתן. גם במפגעי ספיגה של מערכת העיכול כמו סקלרודרמה של המעי הדק רמת צרולופלסמין בדם נמוכה יותר, בגלל תת תזונה גורמת לירידה כללית ברמת החלבון בגוף. כצפוי במחלת Menkes בה יש חסר דרמטי של רמת נחושת בגוף בגין חסר בספיגתה מהמזון, נמצא רמת צרולופלסמין נמוכה.

המצב הקליני המזוהה ביותר עם חסר ניכר מולד של צרולופלסמין היא מחלת וילסון, בה יצירת צרולופלסמין נמוכה ביותר ולעתים היא חסרה כמעט לחלוטין. חסר זה של החלבון הנשא, גורם לירידה ניכרת ברמת הנחושת בדם, ולעליה ניכרת מקבילה של רמת נחושת המופרשת בשתן. אך עיקר הנזק במחלת וילסון הוא בשקיעת נחושת בכליות, בכבד, במוח, ביותרת התירואיד ובקרנית העין המתבטא בהופעת טבעות קייזר-פליישר. משקעי נחושת אלה בכבד שניתן לגלותם בביופסיה, נוצרים כיוון שהכבד נכשל בהפרשת הנחושת למרה, והם גורמים בשלב מסוים לתהליכים סוערים של התדרדרות תפקוד הכבד הבאה לביטוי בהפאטיטיס או צמקת בלתי-מוסברת, צהבת פולמיננטית, עד כדי שלב של תרדמת. כמובן שהנזק בגין משקעי הנחושת במוח ובמערכת העצבים המרכזית, גורם לתופעות התנהגותיות, ונוירולוגיות קשות המתחילות בדרך כלל בתופעות של פגיעה בקואורדינציה, ונמשכות ברעידות, אי-יכולת לדבר, ואפילו פסיכוזה.

הטיפול במחלת וילסון הוא בשיטה כֶלָציה עם D-penicillamine, המסייע להפרשת הנחושת בשתן.

פענוח תוצאות הבדיקה

רמת צרולופלסמין נקבעת במעבדה בדרך כלל בשיטה אימונולוגית בה מגיב נוגדן ספציפי כנגד צרולופלסמין, כאשר הכימות של רמת החלבון מתבצע או באנלייזר המודד בגישה נפלומטרית-טורבידימטרית את דרגת העכירות הנוצרת, או בשיטה של אימונו-דיפוזיה בה נמדד באגר גודלה של "קשת" המפגש (precipitin arch) בין הנוגדן לצרולופלסמין לבין חלבון זה הנמדד בפלסמה. רמות צרופלסמין בריכוזים שמתחת ל-10 מיליגרם לדציליטר עשויות להתאים לאבחון של מחלת וילסון, ומדי פעם רמות החלבון הנמדדות הן ממש אפסיות. לעתים, במקרים מובהקים של מחלת וילסון, מתקבלת במדידת רמת צרולופלסמין באופן מפתיע תוצאה נורמאלית, דהינו שרמת החלבון הנמדד תקינה לחלוטין. מצב זה מתקיים באותם מקרים נדירים יחסית, בהם נוצר בכבד צרולופלסמין פגום, כלומר חלבון שבגלל מוטציה או אי-סדירות במבנה המרחבי שלו או בגלל פגם באתרי הקישור של הנחושת, אינו מסוגל לקשור אליו את המתכת הזו. כלומר צרולופלסמין בלתי פונקציונאלי זה יזוהה על ידי הנוגדן הספציפי בשיטת הבדיקה המעבדתית כחלבון קיים, אך בפועל החלבון אינו פעיל פיזיולוגית.

הזיהוי המעבדתי להערכת מצב של מחלת וילסון יהיה אם כן מושלם והחלטי יותר בשילוב של 3 מבדקים במקביל: מדידת רמת צרולופלסמין בנסיוב, מדידת רמת נחושת (נמוכה) בדם (גבוהה) בשתן, ונוכחות של טבעות קייזר פליישר. מדידה מעבדתית נוספת שניתן לבצע במקרים שניטלה ביופסיה מהכבד, היא מיצוי החומר ומדידת רמת הנחושת ברקמת הכבד, כאשר רמת נחושת מעל 125 מיקרוגרם לגרם משקל יבש של רקמת כבד, תואם הערכה של משקעי מתכת זו בכבד.

טיפולים תרופתיים אחדים עלולים להשפיע על מדידת צרולופלסמין: רמה מוגברת שלו תתקבל באלה המטופלים בו-זמנית בקרבאמאזפין, אסטרוגנים,מתאדון, פנוברביטאל, פניטואין, או טמוקסיפן. רמות נמוכות של צרולופלסמין תימדדנה באלה הטופלים באספרגינאזה וכן בלֶבוֹנוֹרגֶסטרֶל.

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בצום והדגימה נלקחת במחנה כימית (פקק אדום או צהוב) אך בפירוש לא במבחנה ספירת-דם (EDTA) או מבחנה P.T. (ציטראט) המפריעים באופן אנליטי לביצוע הבדיקה. יש להעדיף דם שאינו המוליטי או ליפמי.