על מנת לחפש דרכים למדוד צורות שונות של מצבים, הקרויים “הפרעות עיבוד חושי”, נעזרים מדענים בבדיקות הדמיה, הבוחנות כיצד מוחות צעירים מעבדים גירוי עצבי. כעת, מצאו חוקרים דפוסים ייחודיים של הצפה בקרב ילדים מסוימים עם רגישות יתר לצלילים, מגע ומידע ויזואלי. הממצאים עשויים לסייע לדייק את הטיפולים הניתנים לילדים עם תגובות רגשיות והתנהגותיות חזקות, כגון טנטרום.
במחקר השתתפו 83 ילדים בגילאים 8-12 שנים, כמחציתם עם רגישות יתר לרעש, אור או מגע. החוקרים ערכו בדיקות המייה של MRI פונקציונלי, שמדד את הפעילות המוחית באמצעות בחינת שינויים ברמות החמצון של הדם.
החוקרים מצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת הילדים עם רגישות היתר והילדים מקבוצת הביקורת ללא רגישות יתר. בקרב הילדים מקבוצת המחקר נצפתה פעילות נמוכה של רשתות עצביות מוטוריות ותחושתיות, בעוד שהרשתות העצביות, האחראיות על קוגניציה ושליטה על דחפים, היו פעילות ביתר.
