ההודעה של סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, כי יפעל להכנסת תרופות מצילות חיים לביטוחים המשלימים של קופות החולים, היא עוד שלב צפוי בהסרת האחריות של המדינה על בריאות אזרחיה. כך נחשף בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שנערך בחודש החולף, ושעסק בהכנסת תרופות מצילות חיים לביטוחי הבריאות המשלימים של קופות החולים (שב”ן). כנס, שבמהלכו הצהיר ליצמן על תמיכתו להכליל תרופות חיוניות, שלא לומר מצילות חיים, בתוך השב”ן.
זוהי הצהרה שיש בה כדי לסמן לוועדה החדשה שהקים משרד הבריאות, להסדרת תוכניות השב”ן, מהי ‘רוח המפקד’. הצהרה שאם תתורגם על ידי הוועדה להחלטות מעשיות, היא תהיה עוד צעד בהפרטה הזוחלת של מערכת הבריאות. כרסום נוסף בעקרונות היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ‘צדק, שוויון ועזרה הדדית’, תוך חיזוק הקשר בין יכולת כלכלית לקבלת טיפול רפואי תרופתי.
רגע, אם 74% מהציבור מחזיקים בשב”ן של קופות החולים, ומדובר במודל ביטוחי בעל מאפיינים סוציאליים (אין חיתום אישי, פרמיה אחידה לכל קבוצת גיל וכיו”ב), למה זו הפרטה, ואיך זה בכלל פוגע בציבור? נתונים מעידים, כי בפועל במסגרת הכיסוי בשב”ן החולים נדרשים לממן מכיסם הפרטי עד כ-60% מעלות התרופה. לכן, בעוד שרוב הציבור מסוגלים לשלם את הפרמיות החודשיות, חולים רבים שזקוקים לטיפול תרופתי חיוני ויקר, אינם מצליחים לעמוד בהשתתפות העצמית הגבוהה.
מאת עדי ניב-יגודה
