“יש להוביל לשינוי דרמטי במקצוע הרוקחות, שאם לא כן, אנו הולכים לקראת הרס עצמי”

יעקב כץ נולד באנגליה ב-1951קרוב ללונדון, אליה נמלטה משפחתו בזמן ההפצצות על לונדון.  הוא דור רביעי למשפחה יהודית בריטית, או כהגדרתו: “משפחה מסורתית בהבנה בריטית”, דהיינו שומרים על כשרות ונוסעים לבית הכנסת.

לימודים לא ממש עניינו את כץ, ולמעשה סיים את לימודיו התיכוניים כשהוא עושה רק את המינימום ההכרחי לשם כך. ללימודי רוקחות הוא הגיע בעיקר כי דודו, שהיה רוקח, טען שזו פרנסה טובה. אבל גם בשנתו הראשונה באוניברסיטה הוא נכשל בלימודיו ונאלץ לחזור על אותה שנה.

בזמן הלימודים התחילה אצלו התקרבות לדת, כי, לדבריו: “הייתי היהודי היחיד בבית הספר ורק המשפחות היהודיות הדתיות בקהילה הזמינו אותי לביתם”. עם סיום לימודי הרוקחות נסע ללונדון לעשות שם את הסטאז', שכן רק שם יכול היה למצוא מקום עבודה שאיננו מחייב לעבוד בשבת.

ביוני 1976 עלה ארצה והצטרף לישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד. שם גם הכיר את רעייתו, בעצמה חוזרת בתשובה ממוצא הודי. עם סיום לימודיו בישיבה התגייס לצבא, עבר קורס קצינים במיל' וסיים את שירותו הצבאי בדרגת סגן.

לזוג כץ שישה בנים ובת ונכדה אחת. אחרי שנתיים וחצי של שהות בישיבה הוציא כץ רישיון רוקח ישראלי ועבר לעבוד בבית חולים לניאדו בנתניה. העבודה בלניאדו שימשה עבורו “בית ספר” להתמחות ברוקחות בתי חולים. כעבור שנתיים וחצי החל לעבוד בבית חולים הדסה בעין כרם. שם הוא התמחה  ברוקחות אונקולוגית ופתח את היחידה הראשונה להכנת תרופות ציטוטוקסיות בארץ. במהלך עבודתו החליט להמשיך ללימודי מאסטר ברוקחות קלינית/רוקחוות בתי חולים. בזכות הניסיון שצבר בעבודה ובעזרת מלגת לימודים מבית חולים “הדסה” ומהקונסוליה הבריטית, הוא התקבל ללימודי רוקחות בתי חולים באוניברסיטת מנצ'סטר. תוך שנה סיים את לימודיו שם וחזר להדסה. בסה”כ הוא עבד בהדסה 12 שנים, עד שנת 1994, כשהתמנה לרוקח המחוזי של מחוז המרכז.

החיבור המקצועי הראשון שלו היה ה-“”Hospital Formulary, שכתב עבור בית חולים הדסה. מאז הוא פרסם כ-60 פרסומים בספרות המקצועית, כולל כתיבת פרקים לספר “”Cytotoxic Handbook. כמו כן הוא נמנה עם צוות העורכים של ה-“”Journal of Oncology Practice ושל “”Micromedex (מאגר מידע תרופתי עולמי).

יעקב כץ זכה, בין השאר, בפרס מנכ”ל משרד הבריאות ובתואר “חבר כבוד” בארגון הרוקחות הבריטי.  מערכת PharmaLine פנתה אליו במספר שאלות.

בעיני, תפקידי הוא לעזור, לעודד, לשפר, ולא “לחפש” את הרוקח. לפי תפיסת העולם שלי, כל רוקח יכול להחליט לעשות מה שהוא מוצא לנכון, ואילו תפקידי כרוקח מחוזי הוא להסביר לו איך לעבוד במסגרת החוק. אני מניח שאנשים עושים טעויות שלא בכוונה, ותפקידי להסביר איך לתקן אותן.

רק אחרי שאני משתכנע שהטעות לא נעשתה בתום לב, אני דואג לטפל בבעיה בכלים שיש ברשותי. אולם כלים אלו אין בהם די. באנגליה רוקח אינו רוצה להגיע עד למצב שבו יצטרך להישפט ע”י ה-Royal Pharmaceutical Society.

משך כל זמן השיחה שב יעקב ומעלה את ה- Royal Pharmaceutical Societyכדוגמה לדרך שבה הייתה הרוקחות בארץ צריכה להתנהל. כל הרוקחים בבריטניה חברים בארגון זה. הרישיונות לעסוק ברוקחות אינם ניתנים ע”י המדינה, כמו בישראל, אלא ע”י הארגון. ה-Royal Pharmaceutical Society הוא זה שמחליט מה ילמדו והוא גם שופט חברים שסרחו. למשל, רוקח הנוהג ברכב כשהוא שתוי, נענש גם ע”י הארגון.

ההבדל הוא בכך, שהנהלת ה- Royal Pharmaceutical Societyנבחרת ע”י הרוקחים ואינה מינוי ממשלתי. ההבדל הזה נותן לארגון כוח עצום במאבקיו להשגת מטרות החשובות לרוקחים. הממשלה בבריטניה לא ממהרת “להתעסק” עם ארגון שמאחוריו עומדים כל רוקחי המדינה. הפיצול שקיים אצלנו בין הארגונים השונים מחליש את כוח המיקוח שלנו כרוקחים מול הרשויות, לכן ההבדל עצום.

לדעתי, דיני הרוקחות מיושנים ויש לעדכנם. בתפקידי כיו”ר הוועדה לתשתית בית מרקחת אני פועל לשינוי החוקים. אתן לך דוגמה. אם רוקח סבור שהוא איננו זקוק לחדר מעבדה בבית המרקחת, או שהוא יכול להסתפק ב-4 מ”ר, לכל היותר, הוא נחשב למפר חוק. אבל, בעצם, למה זה צריך לעניין אותנו מהו גודל המעבדה שלו, או אם שטח בית המרקחת שלו רק 57 מ”ר? כל זמן שהוא פועל במסגרת Good Pharmaceutical Practice, לא מעניין אותי מהו גודל בית המרקחת שלו. אותי מעניין שבבית המרקחת יהיה לרוקח מקום לתת ייעוץ רוקחי, ולא חשובה לי המעבדה, שממילא לא משתמשים בה.

אתן לך עוד דוגמה: חדרי תרופות בקיבוצים. למה זה משנה מהו בדיוק הגודל שלהם, כל זמן שניתן לתת שם שירותי רוקחות נאותים? אני גם לא רואה שום מניעה לכך שחדר כזה, למשל, יהיה פתוח לסירוגין בלבד, ושהרוקח האחראי יעבוד גם במקום נוסף. למעשה, אני פועל לכך שרוקח אחראי יוכל לעבוד במספר מקומות.

תראי, ללא ייעוץ רוקחי המקצוע ימות. לחלק תרופות יכולה גם בתי בת ה-14, ולכן על קופות החולים להקצות משאבים כדי לעודד ולפתח את נושא הייעוץ הרוקחי. משרד הבריאות צריך להיפרד ממדיניות “החנות הנקייה”, הוא צריך ליזום ולדחוף את הנושא.

נכון, ולכן בית הספר לרוקחות צריך לצאת מ”עידן הדינוזאורים” ולהכין את תלמידיו גם בתחומים כמו תקשורת בינאישית. לא מכירת OTC ברשתות השיווק תהרוג את המקצוע, אלא הנתק בין מגדל השן לרוקחים. אני לא מצפה מבית הספר לרוקחות להכין “מיני-רופא”, אלא רוקח. אבל מדוע רוקח אינו לתת לתינוק שסובל מגירוי תכשיר כמו Dermacombin? כמובן שזה דורש ממשרד הבריאות לערוך רשימה של תרופות למכירה המחייבות ייעוץ רוקחי, כולל תרופות שאינן מוגדרות כרגע כתרופות ללא מרשם רופא. גם בעניין זה מורגש החסר של ארגון כדוגמת ה-Royal Pharmaceutical Society, הדואג בין היתר להעלות את רמת הרוקחים באמצעות ערכות לימוד שהוא שולח אליהם, הכוללות שאלות לבחינה עצמית.

אין זה חלק מתפקידו של רוקח מחוזי להרחיב את הידע של הרוקחים, אולם מאז מוניתי לתפקיד זה, אני פועל באופן אישי, אחרי שעות העבודה, להרחבת ידע זה, מתוך הכרה בחשיבותו לקידום מקצוע הרוקחות. כך יזמתי בקביעות השתלמויות לרוקחים, קורסים שמשתתפים בהם כ-120 רוקחים. קורס כזה  הוא בדרך כלל בן 40 שעות ונמשך מספר חודשים. נושאי הקורסים מגוונים: טיפול בכאב, הפרעות שינה, עדכון בהומיאופתיה, טיפול במחלות נשימה, אנדוקרינולוגיה ועוד. בנוסף, אני פעיל בארגון סמינרים  לקבוצות רוקחים קטנות יותר, כמו צוותי בתי חולים, ומרצה אורח בבית הספר לרוקחות.

ליעקב יש התמחות ו”אהבה” גדולה לנושא הציטוטוקסיקה, תחום שבו אין בארץ בר סמכא גדול ממנו. לאחרונה יצא נוהל מנכ”ל על שימוש בתרופות ציטוטוקסיות, שנכתב על ידו. בגלל הידע הרב שרכש בתחום, הוא משמש גם חבר בוועדה המייעצת של האגודה למלחמה בסרטן.

חשוב לפתח את רוקחות בתי החולים. זו צריכה לקבל התייחסות נפרדת, בהיותה “הדגל של מקצוע הרוקחות”. הדרך לעשות זאת היא ע”י רוקח שתחום התמחותו יהייה רק בתי חולים.

צריך לעודד בתי מרקחת ייעודיים. כיום, בית מרקחת ייעודי שמתמחה למשל בהכנות, איננו רשאי, על פי חוק, להכין הכנות עבור בתי מרקחת אחרים, אלא רק עבור המרשמים שהוא עצמו מקבל.
 
אנחנו צריכים לעודד גם את תחום ה-Home Care. הרוקח יגיע לביתו של החולה, ובכך יאפשר לחולים כרוניים, או לכאלה המאושפזים לתקופות ארוכות, לקבל את הטיפול בביתם. זה גם יחסוך כסף למערכת הבריאות, ימנע חולים מחשיפה לזיהומים בבתי החולים ובוודאי יתרום לקידום מקצוע הרוקחות.
 
תחום אחר שחשוב להתמקד בו הוא הרוקחות הגרעינית. לאחרונה השתתפתי, כיו”ר וכחבר, בוועדות מייעצות להוצאת נהלים בנושא הבטיחות בעיסוק זה, ובהקמת בית מרקחת להכנות רדיואקטיביות במחוז המרכז.

תחום נוסף שעליו שוקד יעקב, ושיש לו השפעה לא מעטה על מקצוע הרוקחות, הוא נושא השכר, שם הוא תורם כיו”ר הוועדה לשכר עידוד.

אינני רואה פסול ביציאה למרכולים, אף שזו הייתה יוזמה של משרד האוצר, מתוך סיבות כלכליות. הזמינות של מספר תרופות פופולריות אין בה כדי לפגוע בבריאות הציבור, אבל יש לי ביקורת על רשימת התרופות שאושרה. מלבד זאת, משרד הבריאות היה צריך לנקוט, במקביל, בפעולות נוספות: לצאת ברשימה של תרופות למכירה המחייבות ייעוץ רוקחי, וליצור מנגנונים עצמאיים להוצאה או להכנסה של תרופות לרשימת ה-GSL, ולא באמצעות הכנסת.

הדרך שבה אנחנו הולכים מובילה להרס עצמי. אנחנו צריכים מנהיג “שיתפוס את הדמיון” של כולם ויביא לשינוי. אסור לנו לעבוד במתכונת של כיבוי שריפות. אני מעדיף שהשינויים יהיו דרמטיים, גם אם נטעה בדרך. כשעושים דבר מה, עלולים גם לטעות, אבל זה עדיף על לא לעשות דבר. אני מעוניין לשתף פעולה וגם להיות בין המובילים של השינוי.

אני לא מדבר על תפקיד אישי, על אף שאינני פוסל זאת. בעיני, עתיד הרוקחות חשוב מכל משרה כזו או אחרת. אנחנו צריכים להקים ועדה מייעצת שתייצג את כל הגורמים בענף, כך שהשינוי יבטא את כלל הרוקחים, ולא סקטור כזה או אחר. חשוב שמסקנות וועדה כזו לא תיגנזנה במגירות, אלא שכל ההחלטות שיתקבלו, יבוצעו.

הכותבת חנה מרכוס- רוקחת ממונה, יועצת, עורכת מדעית ומו”ל Pharmaline