החומר התורשתי של כל היצורים החיים המוכרים לנו הוא חומצות גרעין, וכמעט תמיד זוהי חומצת הגרעין DNA. חומצות גרעין הן מולקולות ארוכות שבנויות כשרשרת, או “גדיל”, העשוי מרצף של אבני בניין הנקראות נוקלאוטידים. ב-DNA ישנם ארבעה סוגי נוקלאוטידים (A, T, G ו-C) – ה”אותיות” שבהן נכתב המידע התורשתי שלנו ושל כל היצורים החיים בעולם. הנוקלאוטידים ייחודיים בכך שהם יכולים להיקשר זה לזה בזוגות ספציפיים – A נקשר ל-T, ו-G נקשר ל-C; לשילובים אחרים קשה להיווצר, ובאופן תקין הם אכן אינם נוצרים. בדרך זו, שני גדילי DNA שלכל אחד מהם רצף בסיסים משלים לרעהו נוטים להתחבר ולאמץ את צורת הסליל הכפול המפורסם.
למאפיין הזה של מבנה ה-DNA יש יתרונות רבים: ראשית, הוא מאפשר לבנות גדיל חדש של DNA בהתבסס על הרצף של הגדיל הישן, וכך לשכפל את המידע התורשתי ולמעשה לאפשר את תהליכים של חלוקת תאים ורבייה. שנית, ניתן להעתיק את המידע על ידי בנייה של חומצת גרעין דומה – RNA – בהתבסס על אותו עיקרון של זיווג בסיסים, וכך להשתמש במידע כדי לבנות חלבונים, האחראים לביצוע רוב הפעילויות בתא. כל זה, כמובן, ידוע כבר זמן רב. כעת, במאמר בכתב העת Science, דיווחו חוקרים כי הצליחו להוסיף לאלפבית התורשתי עוד ארבע אותיות, ולמעשה להכפילו.
מאת גל מנלה
