בעשורים האחרונים התרחבה בעולם המערבי התופעה של ילדים טרנס, כלומר ילדים לפני גיל ההתבגרות, שמזדהים כשייכים לא למגדר התואם את המין (זוויג) שלהם אלא למגדר השני. הילדים האלו מבקשים ממשפחתם ומחבריהם להתייחס אליהם במינוחים של המגדר בו הם רואים את עצמם – היא ולא הוא, אתה ולא את. הם מתנהגים בצורה אופיינית למגדר שהם מרגישים שייכים אליו, ולרוב מבקשים להתלבש ולהסתפר כמו בני או בנות המגדר הזה. פסיכולוגים מניחים שהרצון והצורך של ילדים מסוימים לזהות את עצמם עם המגדר השני אינם חדשים, אך בדורות קודמים מבוקשם כמעט אף פעם לא ניתן להם. כיום, אלפי ילדים חיים כטרנסים מבחינה חברתית, כלומר החברה מתייחסת אליהם כשייכים למגדר איתו הם מזדהים.
עובדה זו מאפשרת לחוקרים לבחון את ההתפתחות המגדרית של ילדים אלה: כיצד הם רוכשים זהות מגדרית ואיך הם מבטאים אותה, ולהשוות אותה לילדים צִיס, כלומר שאינם טרנס. במחקר חדש חוקרים מארצות הברית עשו בדיוק זאת, ומצאו שכמעט ואין הבדלים בין הקבוצות. אף שלילדים טרנס יש חוויות שונות מאוד, שכן בשנותיהם הראשונות התייחסו אליהם כשייכים למגדר מסוים ואחר כך למגדר השני, ילדות טרנס שבלידתן הוגדרו כבנים אך מזדהות כבנות מראות התנהגות כמעט זהה לילדות ציס, וילדים טרנס שבלידתם הוגדרו כבנות אך מזדהים כבנים אינם נבדלים משמעותית מבנים ציס.
מאת ד”ר יונת אשחר
