מחברי המחקר הנוכחי השוו את שיעורי ההיארעות ואת הגורמים המשפיעים על הפסקה מוקדמת וחוסר היענות לטיפול ב- tamoxifen וב- aromatase inhibitors ,AIs לאורך 10 שנים וזאת על מנת לנסות ולהגיע להבנה טובה יותר של החולות ושל הגורמים הקליניים הקשורים בהפסקת הטיפול.
מחברי המחקר איתרו נשים שאובחנו בין השנים 1996-2007 עם סרטן שד בדרגות I-III הרגיש להורמונים ונעזרו ברשומות רפואיות על מנת לבחון מרשמים שניתנו להן עבור טיפול הורמונלי.
מחברי המחקר איתרו 8,769 נשים החולות בסרטן השד ואשר קיבלו מרשם אחד לפחות של tamoxifen (43%), מעכבי ארומטז (26%), או שניהם (30%) – בתוך שנה מעת האבחנה.
מהמחקר עלו הממצאים הבאים:
• גיל צעיר או מבוגר, ניתוח להסרת גידול מהשד ומחלות רקע, נמצאו כקשורים עם הפסקה מוקדמת של נטילת התרופות, בעוד שמוצא אסייתי, נישואין, אבחנה מוקדמת, מרשמים לכימותרפיה או הפניה לרדיותרפיה, ומרשמים המספיקים לפרק זמן ארוך יותר, נמצאו כקשורים עם היענות של 4.5 שנים לטיפול.
• מבין הנשים שהמשיכו לקבל טיפול, גורמים דומים נמצאו כקשורים עם היענות מלאה.
גיל צעיר מ-40 נמצא כקשור עם הסיכון הגבוה ביותר להפסקת נטילת התרופות (יחס סיכון 1.51).
• לאחר 4.5 שנים, 32% הפסיקו את הטיפול ומבין הנשים שהמשיכו לקבל טיפול, 72% הציגו היענות מלאה.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
