מחקר שפורסם בכתב העת JAMA מטיל ספקות באמונות הקיימות לגבי הפחתת כמות המלח הנצרכת על ידי האוכלוסייה ולגבי ההשפעות הבריאותיות של צריכת מלח. התגובה הראשונית למחקר שפורסמה ב- New York Times הייתה סקפטית.
מחברי המחקר ערכו קוהורט שעקב אחר כ- 3,700 נבדקים ללא מחלה קרדיווסקולארית בתחילת המחקר. כל הנבדקים עברו בדיקות למדידת רמת הנתרן בשתן למשך 24 שעות בתחילת המחקר.
לאחר מעקב חציוני של כמעט 8 שנים, שיעור התמותה הקרדיווסקולארי הגבוה ביותר נצפה בקרב קבוצת הנבדקים (מתוך שלושת הקבוצות) שהציגה את הריכוז הנמוך ביותר של נתרן בשתן והמגמה נותרה מובהקת סטטיסטית לאחר תקנון רב משתני. הפרשת נתרן בשתן לא נמצאה כקשורה עם תמותה מכל הסיבות.
שיעור ההיארעות של יתר לחץ דם לא עלה יחד עם העלייה בריכוז הנתרן בשתן.
כל עלייה של 100-mmol נמצאה כקשורה עם עלייה של 1.7-mm Hg בלחץ הדם הסיסטולי, לא נמצאה קורלציה בין לחץ הדם הדיאסטולי ובין ריכוז הנתרן בשתן.
מחברי המחקר ציינו כי הממצאים אינם שוללים את יכולתה של דיאטה דלה במלח להוריד את לחץ הדם בקרב מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם.” מבקרי המחקר הדגישו את רשימת המגבלות של המחקר כולל הגיל הצעיר יחסית של משתתפי הקוהורט (גיל ממוצע 40 שנה) ואת העובדה כי במחקר נכללו רק אירופאים לבנים.
הידיעה הועברה ע”י מגר' הילה זוהר קונטנטה- מ.מ מנהלת בית המרקחת , בית חולים הרצפלד
