כשליש מבני האדם נושאים גן שמאפשר להם לפרק לקטוז בבגרותם. מחקר חדש מציע שהגן התפשט באוכלוסייה בעיקר בתקופות משבר, כשחלב היה מקור מזון חשוב במיוחד/
הדבר הראשון שגורי יונקים אוכלים, אחרי שהם מגיחים לאוויר העולם, הוא חלב. זהו מאפיין כה בולט של בעלי חיים אלו, עד שמחלקת היונקים כולה נקראת על שמו. מרכיב חשוב בחלב הוא סוכר החלב, לָקטוֹז. כל היונקים הצעירים מייצרים חלבון מיוחד בשם לָקטַאז (lactase), שתפקידו לפרק את הסוכר הזה ולהפיק ממנו אנרגיה. לאחר שהם נגמלים מחלב ועוברים לאכול מזון אופייני לבוגרים מהמין שלהם – עשב לצבי, בשר לזאב – אין להם עוד צורך בחלבון הזה, וגופם מפסיק לייצר אותו.
יש מין אחד שממשיך לשתות חלב גם בבגרותו, ורבים מבני המין הזה ממשיכים לייצר את החלבון לקטאז כל חייהם. זהו כמובן האדם. יש מספר שינויים גנטיים, מוטציות, שמובילים ליצירת החלבון לקטאז גם בבגרות – מצב שנקרא לקטאז מתמיד. לכ-35 אחוז מאוכלוסיית העולם יש את אחת המוטציות הללו, ואנשים אלו מסוגלים לעכל לקטוז, ולכן חלב, כל חייהם. כאשר אנשים שאין להם לקטאז מתמיד שותים חלב או אוכלים מוצרי חלב, הלקטוז הלא מפורק מגיע למעי הגס, שם מפרקים אותו חיידקים, דבר שיוצר גזים ועלול להוביל לנפיחות, לכאבים ולשלשול. התופעות הללו מכונות “אי סבילות ללקטוז”, והן שונות מאלרגיה ללקטוז, שהיא חמורה יותר אך גם הרבה יותר נדירה.
מאת: דר’ יונת אשחר
