אנא סובבו את הטלפון שלכם.
אנשים רבים פונים בשעת מצוקה ל"מזונות מנחמים". מה מאפיין אותם, האם הם חייבים להיות מתוקים ובעיקר – האם הם באמת עוזרים?
אוכל תופס מקום מרכזי בחיינו, מילדות ועד זיקנה, ואנשים לא מעטים אף שמחים להכריז שהם חיים כדי לאכול. אין, אם כן, פלא שאנחנו מרבים לפנות למזון בתגובה למצבים רגשיים. כשזה קורה, נדבר לא פעם על "מזון מנחם".
הקביעה מהו אוכל מנחם משתנה בהתאם למין ולגיל, ושונה גם מתרבות לתרבות. אף שאנחנו נוטים לצפות שמזונות מנחמים יהיו עתירי קלוריות, זה לא בהכרח נכון, ובפועל קשה להצביע על מאפיינים ספציפיים לאוכל מנחם. בשנת 1997 העלו שני מילונים מובילים – מילון אוקספורד ו-Collegiate dictionary – הגדרות משלהם למושג, אך גם ביניהם לא נמצאה הסכמה חד-משמעית. בעוד מילון קולג'יאייט התייחס בהגדרתו לאוכל שמבושל בסגנון מסורתי, עם הקשר נוסטלגי או סנטימנטלי, עורכי מילון אוקספורד העדיפו להתמקד בתכולה הקלורית הגבוהה, לצד הקשר של המזון המנחם לאוכל ביתי ולמטעמים מהילדות.
גם בספרות האקדמית אין הסכמה: יש מחקרים שמגדירים אוכל מנחם כמזון טעים שתכונותיו התחושתיות, כמו טעם וריח, מעידות על רמה קלורית גבוהה; אחרים מגדירים אוכל מנחם בתור מזון שמקדם נוחות גופנית במצבים של חוסר איזון תזונתי וירידה ברמות האנרגיה, ונוחות נפשית כמו הנאה מהמזון או הקלה של מצוקה רגשית. סביר להניח שההבדלים הללו משקפים גם הבדלים בהגדרה מהו אוכל מנחם עבור אנשים שונים.
במה אנחנו מתנחמים?
אחד ההסברים האפשריים לתופעת האכילה המנחמת הוא שמצב הרוח שלנו משפיע על התגובות החושיות שלנו לטעמים, לניחוחות ואולי גם למרקמי המזון. בתנאי לחץ נפשי, למשל, המשיכה למתוק מתחזקת, דבר שמסביר מדוע נראה לנו שאנשים צורכים יותר מזונות מתוקים כשהם לחוצים. ייתכן שיש לזה אפילו בסיס אבולוציוני: במצבי חירום אנו זקוקים לאנרגיה זמינה ונוחה לניצול, כמו זאת שיש בסוכר, כדי להתמודד עם מקור המצוקה – למשל לברוח מסכנה מיידית. מזונות מתוקים עתירי קלוריות גם משפיעים על הפרשת מוליכים עצביים במוח כמו סרוטונין וחומרים אופיואידיים, הקשורים לוויסות מצב הרוח.
מחקר שבדק מהו אוכל מנחם בעיני סטודנטים בארצות הברית, סיווג אותו לארבע קטגוריות שונות: נוסטלגי, מפנק, זמין ונוח, או מנחם פיזית. אוכל כזה שיפר את הרגשתם של הצעירים, ונטה להתחבר מבחינתם עם אירועים מיוחדים ובלתי נשכחים בעברם. המחקר הראה שהרגלי האכילה שלנו מבוססים לא רק על על סיפוק הצורך הגופני שלנו בחומרים מזינים, אלא האוכל נטען לא פעם גם במשמעויות הקשורות לזהות, ערכים ורגשות. ייתכן שזו גם הסיבה לקושי שלנו לשנות הרגלי אכילה. לכן, טוענים החוקרים, כדי לשנות הרגלי אכילה, יש להתייחס לא רק למרכיבי המזון, אלא גם למשמעות שלו עבורנו.
דו"ח של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית משנת 2016 מצא שכמעט שניים מכל חמישה נשאלים מבוגרים (39 אחוז) דיווחו כי במהלך החודש שקדם לסקר הם אכלו יותר ממה שהיו צריכים, או צרכו מזון לא בריא, בעקבות לחץ נפשי. בתקופה שבה השמנת יתר הפכה למגפה בעולם המערבי, גובר והולך הצורך להבין אילו מזונות מנחמים אותנו, מי פונה לאוכל מנחם ומתי, האם קיימים הבדלים מגדריים ותרבותיים באכילה מנחמת, והאם האוכל באמת מנחם אותנו.
מגדר וגיל
מחקר משנת 2003 מצא שמגדר וגיל משפיעים על ההעדפות בבחירת אוכל מנחם. הממצאים העלו שנשים העדיפו להתנחם במאכלים מתוקים כמו גלידה, שוקולד ועוגיות, בשעה שגברים אומנם נטו גם הם להתנחם בגלידה קרה, אך העדיפו בנוסף דווקא אוכל מבושל או אפוי כמו מרק, פיצה ופסטה. החוקרים לא בדקו את הסיבות להבדלים הללו, אך שיערו שההבדל עשוי להיות קשור לכך שגברים רגילים יותר לזה שמכינים להם ארוחות חמות. אם זו אכן הסיבה, מעניין יהיה לבחון אם חל שינוי בהעדפות הללו במשך השנים, בהתחשב בשינויים שחלו בתפקידים המסורתיים במשפחה.
ההעדפות לאוכל מנחם השתנו גם בהתאם לגיל. מבוגרים עד גיל 34 נמשכו במיוחד לגלידה (77 אחוז) ועוגיות (70 אחוז); בני 35–54 העדיפו מרק ופסטה, ובני 55 ומעלה התנחמו במיוחד ממרק ומפירה תפוחי אדמה. גם כאן הציעו החוקרים סיבה אפשרית – ייתכן שצעירים מעדיפים טעמים עזים יותר, שאופייניים מאוד לממתקים ולחטיפים מתוקים או מלוחים.
חשוב גם לקחת בחשבון שהמחקר הזה נערך בארצות הברית ומשקף את התרבות הקולינרית שלה. סביר להניח שבתרבויות אחרות יימצאו העדפות שונות לאוכל מנחם. בסקר שנערך בבריטניה, למשל, קרמבל תפוחים, מאכלים צלויים ופיש אנד צ'יפס הובילו את רשימת המזונות המנחמים. שוקולד, לעומת זאת, לא נכנס שם אפילו לתחתית העשירייה המובילה.
גם במחקר משנת 2005 נמצאו הבדלים בין גברים לנשים בצריכת אוכל מנחם: גברים דיווחו על יותר רגשות חיוביים לפני אכילת אוכל מנחם דל קלוריות, בעוד שנשים חוו יותר רגשות שליליים, במיוחד לפני צריכת מזונות מנחמים מתוקים ועתירי קלוריות. בנוסף, הגיל השפיע על צריכת אוכל מנחם, ואנשים מבוגרים נטו יותר לקשר אוכל מנחם לרגשות חיוביים לפני האכילה. מאחר שהמחקר נערך בעיר מונטריאול שבקנדה, שבה חיות זו לצד זו קהילות של דוברי צרפתית ודוברי אנגלית, החוקרים יכלו לבחון גם הבדלים תרבותיים. נמצא שדוברי הצרפתית חוו רגשות חיוביים חזקים יותר לפני אכילת מזון מנחם, ואילו דוברי האנגלית הונעו יותר מרגשות שליליים.
גם ביחס כלפי אוכל מנחם נמצאו הבדלים הקשורים למגדר ולגיל. במחקר האמריקאי שהוזכר קודם נמצא כי צריכת מזון מנחם גרמה לנשים להרגיש פחות בריאות מגברים ועוררה בהן יותר רגשות אשם. במה שנוגע לגיל, נמצא שצעירים שצורכים מזונות מנחמים לא בריאים, כמו גלידה, עוגיות, ממתקים ושוקולד, חשים פחות בריאים בהשוואה לתחושה שעליה דיווחי אנשים מבוגרים יותר שהתנחמו באותם סוגי מזון. ייתכן שההבדל נובע מכך שככל שהגיל עולה אנשים נוטים לצרוך את המאכלים האלה יותר במתינות.
גם לשאלה מדוע אנשים פונים לאוכל מנחם אין תשובה חותכת. אצל נשים נמצא כי הגורמים הבולטים לאכילה מנחמת היו תחושות של בדידות, דכדוך ואשמה, ואילו גברים נוטים לאכול אוכל מנחם דווקא כפרס על הצלחה. כלומר ייתכן שהפנייה לאוכל מנחם נועדה לווסת רגשות באופן כללי – לא רק ניסיון להרגיש טוב יותר כשאנחנו חווים רגשות שליליים, אלא גם כשאנחנו נמצאים במצב רוח מרומם ורוצים לחגוג.
חצי נחמה
אולי השאלה המעניינת ביותר היא אם אוכל מנחם אכן עושה את העבודה ומשפר את הרגשתנו? אחד המחקרים הראשונים שהתייחס לשאלה הזו פורסם בשנת 2014 בארצות הברית. המשתתפים מילאו שאלון שבו פירטו מהם המאכלים המנחמים שלהם ו-81 אחוז מהם אמרו שהם חושבים שהאכילה שלהם תשפר את הרגשתם. שבוע או יותר לאחר מכן צפו המשתתפים בסרטים שמעוררים רגשות שליליים כמו כעס, פחד, חרדה או עצב, ולאחר מכן נבדק מצב הרוח שלהם בכמה תנאים. נמצא שהמזון המנחם הועיל לשיפור מצב הרוח שלהם במידה דומה לכל מזון אהוב אחר, ואותו שיפור נמצא גם ביחס למזון ניטרלי או ללא אוכל כלל. מכאן אפשר להסיק שמצב רוח רע מתפוגג מעצמו עם הזמן, כך שיכול להיות שאנשים מייחסים בשגגה את התהליך הספונטני הזה לאוכל שצרכו.
מחקר חדש יותר השווה את ההשפעות של אכילת מזון מנחם ושל מזון בריא שלא נחשב מנחם על ההתאוששות ממצבי מתח נפשי. במהלך הניסוי חשפו 155 סטודנטיות לגורם לחץ, ונתנו להן מזון לא בריא שנחשב מנחם, כמו גלידה או עוגיות, או מזון בריא כמו פירות. חלקן קיבלו את האוכל לפני החשיפה, חלקן אחריה והשאר לא קיבלו שום דבר לאכול. כדי לבדוק את מידת הלחץ הנפשי שחוו המשתתפות במהלך הניסוי, שילבו החוקרים כמה שיטת מדידה, כגון שאלון מצב רוח ובדיקת רוק למדידת רמת הורמון הלחץ קורטיזול.
הממצאים העלו שאכילה לפני החשיפה לאירוע המלחיץ לא השפיעה על תגובת הלחץ, ואכילה אחריו לא זירזה את ההתאוששות ממנו לעומת אלה שלא אכלו דבר. גם השוואה בין סוגי המזון העלתה תוצאות דומות: אכילת מזון מנחם לא הקלה את המתח הנפשי במידה שונה מהאוכל הבריא. לפיכך גם כאן נמצא שאוכל מנחם לא באמת הועיל. המחקר הזה תקף לנשים בלבד, והחוקרים הסבירו כי בחרו להתמקד רק בהן בעקבות דו"ח של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית משנת 2013 שמצא כי נשים מדווחות יותר מגברים (27 אחוז לעומת 22 אחוז) על אכילה רגשית במטרה לווסת מצבי לחץ.
אם כן, המחקרים הקיימים מטילים ספק בכך שאכילת מזונות מנחמים אכן עוזרת לנו בשיפור מצב הרוח. עם זאת, מדובר במחקרים מעטים וקטנים, ונחוצים מחקרים נוספים כדי להגיע למסקנה חד-משמעית. יש לזכור גם שאנשים צורכים אוכל מנחם במגוון רב של מצבים, בתקווה להשיג מגוון מטרות נפשיות – למשל להפיג את בדידותם, להירגע במצבי לחץ ודאגה, להתעודד ולשמח את עצמם. מחקרים בתנאים מבוקרים לא בהכרח יכולים לשקף את התנאים הטבעיים שאיתם בני אדם מתמודדים במציאות ולדמות מגוון כה רחב של השפעות פסיכולוגית, במיוחד בתחום כה מורכב. מחקרים עתידיים יצטרכו לבחון את ההשפעה של מזון מנחם בתנאים טבעיים, ולהרחיב את בחינת ההשפעה שלו במצבים נפשיים נוספים.
מאת: גל פרלמן
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
