מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות על תוספי כורכומין העלו ממצאים מבטיחים שזקוקים לבדיקה נוספת – אך גם חשש לתופעת לוואי מסוכנת.
שש שנים חלפו מאז שעסקנו לאחרונה בתכונות הרפואיות המיוחסות לכורכום. בסקירת המחקרים התברר כי החומר הפעיל בכורכום, הכורכומין, אינו יציב ומתפרק מהר, ולכן חיי המדף שלו קצרים. בצריכה של כורכום טרי, הספיגה של הכורכומין ממערכת העיכול לדם נמוכה ורובו כלל לא מגיע לרוב איברי הגוף. תכונותיו הכימיות של הכורכומין וחוסר היציבות שלו גם מקשים למדוד אותו בניסויי מעבדה. נוסף על כך, צבעו וריחו העזים מפריעים לבצע ניסויים קליניים עיוורים, שבהם המטופלים והרופאים אינם מודעים לסוג החומר הנבדק. לכן אי אפשר לשלול את קיומו של אפקט פלצבו בנטילת תכשירים מבוססי כורכומין, כלומר מצב שבו מטופלים חווים שיפור במצבם מעצם הידיעה שקיבלו טיפול.
באותה עת תוצאות המחקרים הקליניים בטיפול בעזרת כורכומין במגוון בעיות ותסמונות היו מעורבות. חלק מהמחקרים הראו שיפור קל, חלקם לא הראו השפעה והיו אף כאלה שהצביעו על החמרה במצב הנבדקים. אולם אלה היו מחקרים קטנים שבוצעו במגוון רחב של שיטות במטרה לבדוק השפעה על מגוון רחב של מחלות, ולכן היה קשה להפיק מהם אמירה חד משמעית לגבי יעילות הכורכום כתכשיר טיפולי.
מאת: דר' מעין ברנע-זהר
