החוזר מבסס סטנדרט ארצי לניהול מקרים בהם עולה חשד לשימוש ב”סמי אונס” כחלק מפגיעה מינית. הוא מחדד את האחריות של הצוותים הרפואיים ליזום נטילת דגימות במהירות, מכיוון שחלון הזמן לאיתור חומרים אלה בגוף קצר (שעות עד ימים בודדים), ומתווה את הנהלים לשמירת הדגימות ולשליחתן למעבדה ייעודית, מבהיר את חובת התיעוד והמסירה למטופלת, ומרחיב את סל הכלים האבחוניים גם לבדיקות שיער.
באמצעות החוזר, משרד הבריאות מבקש להבטיח אבחון מהיר, אמין ואחיד בכל בתי החולים בישראל, תוך שמירה על זכויות המטופלים ושילוב מנגנוני בקרה ודיווח לצורך הבנת היקף התופעה.
