טיפול חדשני, שמבוסס על תאי גזע מתורם, הצליח לשפר את ראייתם של ארבעה מטופלים שסבלו מפגיעה בקרנית.
אובדן ראייה הוא אתגר מהותי בעולם הרפואה, במיוחד כאשר הפגיעה היא בקרנית – השכבה החיצונית, הדקה והשקופה של העין. הקרנית ממלאת תפקיד כפול: היא מגינה על העין מפני זיהומים ופגיעות, וכן שוברת את קרני האור וממקדת אותן אל הרשתית – שלב חיוני בראייה תקינה. כל עכירות או עיוות בקרנית עלולים לגרום לפגיעה חמורה בראייה. בניגוד לרקמות אחרות, בקרנית אין כלי דם – תכונה שתורמת לשקיפותה, אך מקשה על החלמה טבעית. לכן, במקרים של פגיעות קשות, לעיתים הטיפול בקרנית מחייב השתלה – תהליך שתלוי בתרומות זמינות, ומלווה בסיכון לדחייה חיסונית.
מחקר חדש שנערך ביפן מצא דרך חדשנית לשחזור הקרנית באמצעות תאי גזע פְּלוּרִיפּוֹטֶנְטִיים מושרים (iPSCs), והוא הראשון מסוגו שנבחן על בני אדם. הפיתוח מיועד לטיפול במצב רפואי נדיר וקשה במיוחד, חסר בתאי גזע בקרנית (LSCD – limbal stem-cell deficiency), שפוגע ביכולת של הקרנית להתחדש. אף שמדובר בטיפול ניסיוני שמיועד בשלב זה לקבוצת חולים מצומצמת, הוא מסמן פריצת דרך שעשויה בעתיד להרחיב את האפשרויות הטיפוליות גם למצבים אחרים שגורמים לאובדן ראייה.
בשבח תאי הגזע
תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים (iPSCs) הם תאים רגילים שהוסבו גנטית למצבם הראשוני באמצעות החדרת גֵנים שמבקרים את ההתמיינות שלהם, תהליך שמאפשר להם להפוך כמעט לכל סוג תא בגוף. במחקר החדש השתמשו החוקרים בתאי גזע שנלקחו מתורמים בריאים, והוחזקו במאגר קליני מותאם גנטית. התאים הוסבו במעבדה לרקמת אפיתל של הקרנית (iCEPS), והושתלו בעיני המטופלים לאחר שהוסרו מהן רקמות הצלקת. הגישה הזו מבטלת את הצורך לקחת תאים לתרומה מהעין הבריאה של החולה – פתרון שנחשב עדיף במקרים של LSCD חד־צדדי, אך כרוך בסיכון לפגיעה בעין התקינה.
בנוסף, הגישה עשויה להיות חלופה להשתלת קרנית מתורמים – הליך שתלוי בזמינות מוגבלת של איברים ועלול להיכשל עקב דחייה חיסונית או זיהום. הטיפול המקובל של השתלת קרנית אינו יעיל במיוחד באנשים עם LSCD בגלל שיעור דחייה גבוהים וממילא מחייב את המטופל להמתין עד שתימצא קרנית עבורו.
הפיתוח החדש במחקר הראה תוצאות מבטיחות: שנה לאחר הטיפול, אצל כל המטופלים נצפתה התקדמות ניכרת בשיקום הקרנית, כולל שיפור בחדות הראייה והפחתת עכירות הקרנית, והמטופלים אף דיווחו על שיפור באיכות החיים. שניים מהמטופלים כן קיבלו טיפול קל לדיכוי מערכת החיסון, ובכל המטופלים לא נרשמה דחייה חיסונית קלינית.
לתאי הגזע שבהם השתמשו החוקרים יש תכונות ייחודיות שמפחיתות את הסיכון לדחייה: הם מבטאים רמות נמוכות של חלבוני HLA, שמשמשים את מערכת החיסון לזיהוי גורם חיצוני, ואינם מכילים תאים של מערכת החיסון שמעוררים תגובת דחייה. בזכות התכונות האלה נראה שניתן לצמצם את הצורך בדיכוי מלא של מערכת החיסון – אם כי יידרשו מחקרים נוספים כדי לאשש זאת.
למרות התוצאות המרשימות, חשוב לזכור שמדובר במחקר ראשוני בהשתתפות מטופלים ספורים. המדגם הקטן לא מאפשר להכליל את התוצאות לכלל האוכלוסייה, והחוקרים מזהירים מאפשרות של דחייה חיסונית סמויה – מצב שבו מערכת החיסון תוקפת את השתל בהדרגה, מבלי להראות סימנים ברורים בבדיקות הראשוניות. התהליך הזה עלול לפגוע בתפקוד השתלים בהמשך.
רק ההתחלה
ייתכן שההצלחה הראשונית תפתח את הדלת למחקרים נוספים בתחום הרפואה המחדשת (רגנרטיבית), תחום רפואי שבו רותמים את היכולות של תאי הגזע לטיפול במחלות ובפגיעות. יישום רחב של הטכנולוגיה הזו עשוי לעזור למטופלים עם פגיעות קרנית מסיבות נוספות, ולחסוך את הצורך בהשתלת קרניות מתורמים, שהביקוש להן עולה על ההיצע. בנוסף, הפיתוח החדש עשוי לסלול דרך לשימוש בתאי גזע כטיפול בפגיעה בראייה מסיבות אחרות, או אפילו שימוש בהם לטיפול באיברים אחרים. זו אינה הטכנולוגיה הראשונה שנועדה לטפל באובדן ראייה, וסביר להניח שצפויות עוד התקדמויות בתחום, עד שיפותחו השיטות הטובות ביותר. החוקרים כבר מתכננים מחקרים רחבי היקף במרכזים רפואיים נוספים, שמטרתם לא רק לבסס את יעילות הטיפול, אלא גם לבחון איך לשפר את תהליכי הייצור וההשתלה.
המחקר הנוכחי הוא עוד דוגמה לכוחם של תאי הגזע ולפוטנציאל של הרפואה המחדשת. אף שהדרך עוד ארוכה, התחום צפוי להמשיך להתפתח ולקרב אותנו לעבר עולם שבו שיקום הראייה כבר לא יהיה חלום, אלא מציאות רפואית ישימה ונגישה.
מאת:שגב נוה טסה
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
