מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות של trastuzumab ושל HD201 עבור הטיפול ב- ERBB2-positive (HER2) breast cancer. נמדדה תגובה פתולוגית מלאה כמו גם בטיחות הטיפול. היעדר תאים ממאירים בשד ובקשריות הלימפה בביופסיות הוגדר כתגובה פתולוגית מלאה.
תגובה פתולוגית מלאה בקרב המטופלים ב- trastuzumab עמדה על 48.7% ובקרב המטופלים בביוסימילאר על 45%. נצפו 250 אירועים לא רצויים הקשורים לטיפול בקרב המטופלים בביוסימילאר וזאת בהשוואה ל- 247 אירועים בקרב המטופלים ב- trastuzumab.
תופעות לוואי חמורות נצפו בקרב 24 ו- 17 מטופלים, בהתאמה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר כללו תגובות רעילות לבביות, כמו גם התפתחות נוגדנים נוגדי trastuzumab. הפחתה של מעל ל- 50% ב- left ventricular ejection fraction (LVEF) נצפתה בקרב 9 נבדקים שטופלו בביוסימילאר בקרב 3 שטופלו ב- trastuzumab.
