מסתמן: למרות החשש, מחלימי אומיקרון לא נוטים להידבק בווריאנט השני שלו. השוואה בין ניו-זילנד להונג קונג מראה שוב שהחיסונים הם הדרך היעילה ביותר למנוע מחלה קשה.
בשבועות האחרונים מורגשת בעולם "אווירת סוף קורונה": עברנו את החורף, עם הגל המשמעותי ביותר מאז פרוץ המגפה, בתחושה שהמחלה נחלשה ושהרע מכול כבר מאחורינו. אפשר לדמות את זה לנסיעה ברכבת הרים בעיניים עצומות: אנחנו מרגישים האטה, ויכול להיות שזה מעיד שאנחנו עומדים לעצור, אבל גם ייתכן שהגענו לרגע שלפני הירידה התלולה עם ההתהפכויות.
הבעיה היא שאנחנו כבר לא מאטים. בהרבה מדינות בעולם הירידה בכמות החולים המאומתים נבלמה. בחלקן היא התייצבה, על רמה גבוהה שיכולה להגיע לעשרות אלפי נדבקים חדשים ביממה, ובאחרות היא אפילו עשתה סיבוב פרסה והחלה לטפס מחדש למעלה. אנחנו יודעים שווריאנט אומיקרון, שהוביל את תחלואת החורף בכל העולם, פחות אלים מאלה שקדמו לו, אבל הרבה יותר מדבק מהם – גם למחוסנים, מה שהוביל לתחלואה חסרת תקדים. אומנם רוב הנדבקים חוו רק מחלת חורף לא נעימה, גם אם לפעמים נלוו לה השפעות מתמשכות, אבל בגלל מספר החולים העצום, הגל היה קטלני מאוד. גם שיעור תמותה נמוך מביא לקורבנות רבים בנפש כשהתחלואה גבוהה במיוחד.
מאת: דר' ארז גרטי
