כבר מתחילת העיסוק בחיסונים עלו קריאות להתנות מימון ציבורי בפרסום החיסונים שיפותחו ב”קוד פתוח”. ואולם מימון ציבורי שכזה ניתן בנדיבות, אך ללא ההתניה. מודרנה, החברה שיותר מ-90% מעלות פיתוח החיסון שלה מומנה בכסף ציבורי, היא זו שמבקשת את הסכום הגבוה ביותר.
מפתחי החיסונים לפוליו, הפרופסורים היהודים-אמריקאים יונה סאלק ואלברט סבין, סירבו לרשום פטנט על החיסון ואישרו להפיץ אותו באופן חופשי. על פי הערכות שונות, הם הפסידו בכך מיליארדי דולרים שהיו יכולים להיכנס לכיסם, אבל הרוויחו מגפה איומה שכמעט ונעלמה מן העולם. כשנשאל סאלק “למי שייך הפטנט על החיסון?”, ענה: “ובכן, הייתי אומר שלאנשים כולם. אין פטנט. האם אפשר לרשום פטנט על השמש?”.
היום, כשאנחנו עוסקים בחיסונים לקורונה, כמעט קשה להעלות על הדעת מעשה אלטרואיסטי כמו זה שעשו סאלק וסבין. החברות שפיתחו את החיסונים רשומות כתאגיד למטרות רווח, והן מנסות למקסם את רווחיהן מהחיסון לקורונה ומשאר הפיתוחים שלהן. זה נובע, בין השאר, ממורכבות המחקר הרפואי בימינו והצורך להשקיע בו כסף ושעות אדם רבים יותר מאלה שנדרשו בעבר – אבל גם משינויי האתוס וההתנהלות החברתיים-כלכליים שעברו על העולם בעשורים שעברו.
מאת: אביעד הומינר-רוזנבלום
