מחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת להפרעות אפקטיביות, ונערך בהולנד, השווה את ההשפעה של טיפול בנוגדי דיכאון ופעילות גופנית, בצורה של קבוצות ריצה, על הבריאות הפיסית והנפשית של מטופלים את הפרעות דיכאון וחרדה.
החוקרים מצאו כי בעוד שההשפעות הנפשיות של שתי ההתערבויות היו דומות, טיפול בריצה השפיע באופן משמעותי יותר על הבריאות הפיסית.
הטיפול בנוגדי דיכאון היה קשור עם לחץ דם גבוה יותר, היקף מותניים גבוה יותר, רמות גבוהות יותר של טריגליצרידים ווריאביליות נמוכה יותר של קצב הלב, נתונים המעידים על סיכון מוגבר לסינדרום מטבולי. מנגד, טיפול בריצה הביא לשיפור במדדים המטבוליים והקרדיווסקולאריים.
בנוגע למדדים הנפשיים, שיעורי הרמיסיה של הפרעות דיכאון וחרדה היו דומים בקרב קבוצת הריצה ובקרב קבוצת המטופלים בנוגדי דיכאון.
