נתונים בלעדיים מקופות החולים חושפים את ההיקף העצום של מגפת ההתמכרות לכדורי שינה בישראל. ישנן חלופות טובות ובטוחות לטיפול בנדודי שינה, אבל קל וזול יותר להלעיט את הציבור בתרופות.
המועד שבו החלו נדודי השינה של אהובה פאויס, בת 68, לא היה מקרי. לפני כתשעה חודשים נפטר בעלה, והשאיר חלל עמוק בליבה. “כשאת נמצאת עם אדם מגיל 14, קשה להתרגל פתאום להיות לבד”, היא מתארת.
“המחשבות מסתובבות בראש ולא נותנות מנוחה. הייתי שוכבת במיטה במשך שעות ולא נרדמת. לפעמים היה לוקח לי ארבע שעות להירדם, וגם אז הייתי ישנה בקושי שעתיים – ומיד מתעוררת”.
רופא המשפחה אבחן אותה במהירות כסובלת מנדודי שינה, ורשם לה כדורי שינה שאותם היא נוטלת מדי לילה. “פתאום אני מצליחה לישון. אמנם לא כמו פעם, אבל הרבה יותר טוב”, היא אומרת. “הדבר הכי משמעותי הוא שהכדורים האלה גורמים לי פחות לחשוב על כל הדברים שלא עושים לי טוב”.
מאת: תום לוינסון
