ד”ר מיכל מקל, סגנית מנהל הקריה הרפואית רמב”ם ומנתחת בכירה במערך הכירורגי אמרה: “כרופאה מנתחת אני חושבת שאחד ההסברים הוא שנשים הן יותר בפרטים הקטנים וניתוח זה אירוע שדורש תשומת לב לכל פרט, דייקנות וסבלנות. בסופו של דבר יש כאן תמיכה נוספת בעובדה שרופאות נשים יכולות לבחור בכל תחום התמחות שירצו ולהגיע להישגים המקצועיים הטובים ביותר”.
פרופ’ רחל גרוסמן, מומחית לנוירוכירורגיה וסגנית מנהלת המערך הנוירוכירורגי ברמב”ם הוסיפה כי “מחקרים בעבר כבר הראו תוצאות דומות. ההתמחות במקצועות הכירורגיים תופסת אותנו בשנות ה-30 לחיים. היא תובענית, ודורשת הרבה הקרבה, בעיקר ברצון להקים משפחה. המתמחים הכירורגים הגברים שואטים קדימה, ואילו נשים שמבקשות להקים משפחה, צריכות להקריב הרבה יותר, ולכן נשים שבכל זאת בוחרות במקצוע כירורגי מוצאות את עצמן הרבה פעמים בסוף ההתמחות רווקות – וזו הקרבה גדולה שלא כולן מוכנות לעשות.
ההקרבה נמשכת גם בחיים האמיתיים אחרי ההתמחות, ולכן מי שבכל זאת מחליטה לבצע את הוויתורים, נחושה לפעמים יותר מגברים, וגם רוצה להוכיח שהיא שווה בעולם כירורגי שנשלט עדיין על ידי גברים ברובם. זה אולי מוביל לכך שיש לנשים כירורגיות תחושת מחויבות ויסודיות גבוהה יותר, שבסופו של דבר מובילה לתוצאות שלעתים טובות יותר עבור החולים”.
מערכת פארמה ליין
