לימודי הרפואה מתבססים על ההסכמה בשתיקה בין המטופלים לאנשי הרפואה , כי הסטודנטים “מתאמנים” על חולים אמיתיים במטרה שלאחר שיהפכו לרופאים, אותם החולים ירוויחו מהכשרתם הטובה של הללו. מכיוון שקיימת נטייה של החולים לסרב לסוג כזה של למידה, קיימת סכנה שהרופאים יקבלו רישיונות ללא רכישת ניסיון מספיק.
כמטופלים, עלינו לשאול את עצמנו, בעת שאנו מתבקשים לקחת חלק בתהליך הלמידה של הרופאים: ” אם המתלמד הזה לא ילמד עכשיו תחת השגחה, איך בפעם הבאה, כשיטפל ב”מקרה אמיתי”, בי או ביקירי, אדע בוודאות שהוא אכן בעל ניסיון מתאים?”
מחברי המאמר טוענים כי דרוש ניסוח של הסכמה יותר ברורה, בה ברירת המחדל תהיה כי כל המטופלים מעוניינים לעזור בתהליך למידתם של הרופאים הצעירים, כאשר קודם עלינו לוודא כי עברו בהצלחה סימולציות קודמות המדמות טיפול בחולה האמיתי.
הידיעה הועברה ע”י אנה גורודניצ'י, רוקחת אבטחת איכות תרופות וצר”פ, שירותי בריאות כללית
