בתקופת הבלות, נשים רבות חוות ירידה בתפקוד והידרדרות במצב הבריאות וזאת בעיקר כתוצאה מסימפטומים וזומוטוריים, הפרעות שינה ותלונות גופניות אחרות.
ברפואה המודרנית, נעשה שימוש הן בטיפולים הורמונליים והן בטיפולים לא הורמונליים על מנת לנסות ולשפר את הסימפטומים הללו ואת איכות החיים של אותן נשים.
על פי החוקרים במחקר הנוכחי, המידה בה טיפול ההורמונלי, או פעילות גופנית רגילה יצליחו לשפר את איכות החיים נותרה שנויה במחלוקת. החוקרים בחנו 44 נשים בתקופת הבלות (בגיל הממוצע של 52) לאורך תקופה בת שישה חודשים בה נוסו אסטרטגיות טיפול שונות על מנת לשפר את הסימפטומים ואת איכות החיים.
20 נבדקות ביצעו פעילות גופנית במאמץ בינוני בשילוב עם טיפול באסטרוגן או פלסבו ו- 24 הנבדקות האחרות לא ביצעו פעילות גופנית וטופלו באסטרוגן או בפלסבו.
לאחר שישה חודשים כל 4 הקבוצות הציגו שיפור בסימפטומים מסוימים אך רק שתי הקבוצות שביצעו פעילות גופנית הציגו שיפור בכל מדדי המחקר (תפקוד פיזי, כאב, בריאות כללית, חיוניות, תפקוד חברתי ובריאות נפשית).
החוקרים מסרו כי ממצאים אלו הינם משמעותיים ועליהם לכוון את אסטרטגיות הגישה והטיפול בתופעה שהופכת להיות נפוצה יותר ויותר בעולם הרפואה המודרני.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
