לאור העובדה כי מרבית האנשים המציגים זיהום ב- HIV-1 אף מציגים זיהום בווירוס ההרפס סימפלקס מסוג 2, וכי דיכוי יומי של נגיף ההרפס מפחית את ריכוזיו של HIV-1 בפלסמה, ניסו מחברי המחקר הנוכחי להעריך האם טיפול באציקלוביר (acyclovir) מעכב את התקדמותו של HIV-1. המחקר פורסם בכתב העת המקוון Lancet.
המחקר האקראי כפול הסמיות כלל 3381 חולים שהציגו זיהום כפול בנגיף ההרפס מסוג 2 וב- HIV-1, החולים חולקו אקראית לקבלת טיפול פעמיים ביום של 400 מ"ג אציקלוביר או בפלסבו, אחר הנחקרים נערך מעקב של עד 24 חודשים. במחקר נכללו חולים שהציגו ספירת תאי CD4 של 250 תאים למיקרוליטר או יותר ואשר לא טופלו בכל תרופה אנטירטרונגיפית. השפעתו של הטיפול באציקלוביר על התקדמות התחלואה ב- HIV-1 הוגדרה על ידי ההופעה הראשונה של ספירת תאי CD4 הנמוכה מ- 200 תאים למיקרוליטר, התחלתו של טיפול אנטירטרונגיפי או תמותה שאינה קשורה בטראומה.
בתחילת המחקר, ספירת ה- CD4 החציונית הייתה 462 תאים למיקרוליטר וריכוז ה- RNA של HIV-1 בפלסמה היה 4.1 log10 עותקים למיקרוליטר.
החוקרים מצאו כי טיפול באציקלוביר הפחית את הסיכון להתקדמות המחלה ב- HIV-1 ב- 16% – 284 מהמשתתפים שטופלו באציקלוביר בהשוואה ל- 324 מהמשתתפים שטופלו בפלסבו השיגו את מטרת המחקר העיקרית (סיכון יחסי 0.84). יתר על כן, בקרב החולים שהציגו ספירת תאי CD4 הגבוהה מ- 350 תאים למיקרוליטר, אציקלוביר עיכב את הסיכון של ירידת ספירת התאים אל מתחת ל- 350 תאים למיקרוליטר ב- 19%.
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי טיפול במינונים סטנדרטים של אציקלוביר לדיכוי נגיף ההרפס סימפלקס מסוג 2 בקרב החולים ב- HIV-1 ובהרפס, מפחית את הסיכון להתקדמות מחלת האיידס ב- 16% ומשום כך טיפול שכזה הניתן טרם תחילת הטיפול האנטירטרונגיפי ראוי להתייחסות.
הידיעה הועברה ע"י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
