היפרגליקמיה של האם גורמת לסיבוכים בפרק הזמן הסמוך ללידה ובמיוחד למקרוזומיה של העובר – המוגדרת כמשקל לידה הגבוה מ- 4000 או 4500 גר', כלומר משקל גבוה יחסית לגיל הלידה. טיפול פעיל לסוכרת היריון עשוי להפחית את שיעור ההיארעות של מקרוזומיה ותחלואה הסמוכה לזמן הלידה. דיאטה ואורך חיים בריא הם אבני היסוד של הטיפול בסוכרת ההיריון אך אם רמות גלוקוז תקינות לא מושגות באמצעות דיאטה בלבד, נשקל באופן מסורתי טיפול באינסולין כטיפול קו ראשון.
המחקר הנוכחי ניסה לבחון את יעילות הטיפול במטפורמין למניעה של מקרוזומיה ואת השפעתו על התחלואה המתרחשת סמוך לזמן הלידה בקרב נשים עם סוכרת היריון, בהשוואה לאינסולין.
המחקר כלל 100 נשים עם סוכרת היריון אשר לא הצליחו להגיע לרמות גלוקוז נורמאליות באמצעות דיאטה בלבד. הנשים חולקו אקראית לטיפול באינסולין (50 נשים) או מטפורמין פומי (50 נשים).
הממצאים הבאים עלו מהמחקר:
• לא נמצא כל הבדל מובהק סטטיסטית עבור היארעות של מקרוזומיה, משקל ממוצע בלידה, רמת חומציות עורקית ממוצעת או תחלואה של הילוד, בין שתי הקבוצות.
• 15 (31.9%) מבין 47 הנשים שחולקו אקראית לטיפול במטפורמין נזקקו לטיפול באינסולין. הנשים הללו נטו יותר להשמנה חולנית (BMI 36 בהשוואה ל- 30), הציגו רמות גבוהות יותר של סוכר בדם בצום ובמבחן פומי להעמסת גלוקוז (6.1 למול 5.0mmol/l) ונזדקקו לטיפול נגד סוכרת היריון בשלב מוקדם יותר (שבוע 26 להיריון למול שבוע 31), בהשוואה לנשים שהשיגו רמות גלוקוז נורמאליות עם מטפורמין.
• נשים שטופלו במטפורמין נזקקו לניתוחים קיסריים בשיעור גבוה יותר, בהשוואה למטופלות באינסולין (סיכון יחסי 1.9).
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
