אינפוזיה המשכית או bolus? מינון גבוה או נמוך? מחקר השוואתי מספק מידע חיוני.
השימוש במשתנים לטיפול באי ספיקת לב מבוסס היטב אך לא נחקר ברובו. מחברי המחקר הנוכחי ערכו מחקר להערכת יעילותן של האסטרטגיות השונות לטיפול במשתנים על מנת להעריך אסטרטגיות שונות של מינון ואופן מתן התרופות.
משתתפי המחקר היו חולים שהופיעו עקב decompensated heart failure ,HF שאירע במהלך 24 השעות הקודמות, סבלו מאי ספיקת לב כרונית, וקיבלו טיפול במשתנים למשך חודש לפחות. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת furosemide במינון נמוך (מינון השווה למינון הפומי היומי שלהם) או במינון גבוה (פי 2.5 מהמינון הפומי היומי שלהם), בבולוס תוך ורידי מדי 12 שעות או באינפוזיה המשכית. מטרת המחקר העיקרית הייתה הערכת הסימפטומים לאחר 72 שעות (יעילות) והשינוי ברמת ה- creatinine בסרום לאחר 72 שעות (בטיחות).
בתחילת המחקר הציגו 308 המשתתפים (גיל ממוצע 66, 75% גברים) ejection fraction ממוצע של 35% ורמת קריאטינין ממוצעת של 1.5 mg/dL. לא נמצא כל הבדל משמעותי במטרות המחקר בין הקבוצות השונות, עבור כל ההשוואות שבוצעו (מינון גבוה בהשוואה למינון נמוך או בולוס בהשוואה לאינפוזיה המשכית), אף על פי שהשיפור הכללי בתסמינים היה מעט גדול יותר בקרב קבוצת המינון הגבוה בהשוואה לקבוצת המינון הנמוך (P=0.06). למרות זאת, יותר נבדקים שקיבלו מינון גבוה הציגו עלייה ברמת הקריאטינין בסרום (>0.3 mg/dL, 23% בהשוואה ל- 14%, P=0.04). משך האשפוז החציוני היה דומה בקרב כל הקבוצות ושיעורי האשפוז החוזר היו גם הם דומים.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
