עורכי המחקר לא מצאו כל עלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון ומומחים שונים לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לתוצאות המחקר.
פרק הזמן המקובל לצורך אישורן של תרופות חדשות לטיפול בפסוריאזיס הינו 12-16 שבועות, אף על פי שה- FDA מבקש בדרך כלל מחקרי בטיחות ארוכים יותר. אוכלוסיית המחקרים הללו בדרך כלל קטנה ויתכן כי תופעות לוואי שיופיעו בקרב 1 מתוך 10,000 נבדקים לא יתרחשו במסגרת הזמן הנוכחית. פסוריאזיס קשורה בדלקת כרונית ומרבית הגופים מסכימים כי החולים הללו מציגים סיכון מוגבר ללקות במחלות במערכת העצבים המרכזית, בלב ובמערכת הדם ההיקפית. טיפולים מסוימים למחלה מפחיתים את הסיכון הקרדיווסקולארי, ככול הנראה באמצעות דיכוי התהליכים הדלקתיים. תופעות לוואי חמורות דווחו זמן קצר לאחר תחילת הטיפול באנטגוניסטים ל- interleukin (IL)-12/23 – ustekinumab ו- briakinumab. העלייה הזמנית במדיאטורים הדלקתיים המתרחשת בשלבים המוקדמים של הטיפול ב- ustekinumab או briakinumab עשויה להסביר את התופעה. אירועים שכאלו לא דווחו במסגרתם של מחקרים קליניים או לאחר השימוש ב- anti-tumor necrosis factor ,TNF.
עורכי המחקר הנוכחי ערכו מטא-אנליזה של מחקרים בפסוריאזיס על מנת לבדוק האם קיים קשר בין טיפולים ביולוגיים למחלה ובין תופעות לוואי קרדיווסקולאריות חמורות. 10 מתוך 3179 החולים שקיבלו anti–IL-12/23 חוו אירועים שכאלו, בהשוואה ל- 0 מתוך 1474 החולים שקיבלו פלסבו. חולה אחד מקבוצת המחקר וחולה אחד מקבוצת הביקורת (פלסבו) חוו אירועים שכאלו במסגרתו של מחקר שעסק ב- anti-TNF. החוקרים לא מצאו כל הבדלים מובהקים סטטיסטית ולא הצליחו לאתר כל תת קבוצה של חולים המצויים בסיכון גבוה. אף על פי כן, החוקרים הביעו חששות ודנו במגבלות המחקר שנערך.
