האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים פרסמה לאחרונה הנחיות עדכניות לאבחון וטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בילדים צעירים ומתבגרים. הנחיות חדשות אלו כוללות כעת קבוצת גיל מורחבת ומחליפות את ההנחיות והמלצות הטיפול שפורסמו ב2000 ו ב 2001.
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) הינה אחת ההפרעות התנהגותיות השכיחות בילדות והינה בעלת השפעה משמעותית על ההישגים האקדמיים, איכות החיים והאינטראקציות החברתיות של הילדים.
עיקרי ההמלצות הינן:
1. הרופא הראשוני צריך ליזום ביצוע הערכה ל ADHD לכל ילד בגילאים 4-18 המציג בעיות לימודים, בעיות התנהגות וסימפטומים של חוסר ריכוז, היפראקטיביות או אימפולסיביות.
2. על מנת לאבחן ADHD, הרופא צריך לקבוע קיום הקריטריונים בהתאם להנחיות Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition, כולל תיעוד של ליקוי המתקיים ביותר מסביבה משמעותית אחת. המידע צריך להגיע מדו"חות ההורים/ אפוטרופוס, מורים ומטפלים אחרים המעורבים בטיפול בילד. על הרופא לשלול כל סיבה אחרת להפרעה.
3. בהערכת הילד לאבחנת ADHD הרופא חייב לכלול הערכה למצבי מחלה אחרים העלולים להתקיים בשילוב עם ADHD, כולל מצבים רגשיים, התנהגותיים (כגון מצבי חרדה, דכאון או התנהגות בלתי הולמת), בעיות התפתחות (הפרעות למידה ושפה או הפרעות ניורו התפתחותיות אחרות), מצבים פיזיים (טיקים ודום נשימה בשינה).
4. הרופא צריך להכיר בהפרעת ADHD כהפרעה כרונית ולפי כך לטפל בילדים ומתבגרים הלוקים ב ADHD כבעלי צרכים מיוחדים.
5. ההמלצות לטיפול תלויות בגיל הילד/נער
א. לילדים בגילאי 4-5, הטיפול הראשוני המומלץ הינו טיפול התנהגותי. הרופא יכול לרשום טיפול ב Methylphenidate במידה והטיפול ההתנהגותי לא יביא לשיפור משמעותי ונמשכת הפרעה בינונית – חמורה בתפקוד הילד. במצבים בהם טיפול התנהגותי אינו אפשרי, על הרופאים לשקול את הסיכונים בטיפול התרופתי בגילאים המוקדמים כנגד הנזקים שייגרמו בעיכוב האבחנה ותחילת הטיפול.
ב. ילדים בגיל בית הספר היסודי (בני 6-11) צריכים לקבל טיפול המאושר ע"י FDA ו/או טיפול התנהגותי, רצוי שילוב של שניהם.
6. על הרופא להתאים את מינון התרופה ל ADHD על מנת למקסם את יעילות הטיפול תוך קבלת מינימום תופעות לוואי.
Pediatrics 2011;128,5
לידיעה >>
הידיעה הועברה ע"י ד"ר אילנה שומכר, צה"ל
