מחקר מקרה-ביקורת שנערך במספר מרכזים הצביע על יעילותן של paroxetine ו- venlafaxine.
מחקרים אחדים שנערכו במרכז יחיד ובחנו את יעילות הטיפול בתרופות נגד דיכאון בקרב חולי פרקינסון הצביעו על יתרונו של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ו- nortriptyline. המחקר הנוכחי שנערך במספר מרכזים וארך 12 שבועות כלל 115 חולי פרקינסון ודיכאון מאג’ורי, dysthymia, או subsyndromal depression, אך ללא דמנציה. החולים חולקו אקראית לקבלת paroxetine, extended-release venlafaxine או פלסבו. המינונים ההתחלתיים היו 10 מ”ג paroxetine או 37.5 מ”ג venlafaxine ולאחר מכן עלו עד למקסימום של 40 מ”ג paroxetine או 225 מ”ג venlafaxine. התרופות סופקו על ידי היצרניות.
רוב הנבדקים (63%) סבלו מ- major depression. כ- 90% לא טופלו בעבר בנוגדי דיכאון. המינונים הממוצעים היו 24 מ”ג/יום של paroxetine ו- 121 מ”ג של venlafaxine. בשבוע ה- 12, כל הקבוצות הדגימו הפחתה במדד הדיכאון 17-item Hamilton Rating Scale for Depression [HRSD] (paroxetine, –13.0; venlafaxine, –111.0; placebo, –16.8). הניתוח הסטטיסטי מצא כי הטיפולים הפעילים היו יעילים יותר מפלסבו אך שווי ערך האחד לשני. שיעור התגובה לטיפול (הפחתה של 50% ומעלה ב- HRSD) וההחלמה (ציון של HRSD של 7 ומטה) לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות (שיעורי התגובה: paroxetine, 68%; venlafaxine, 53%; placebo, 44%) מספר החולים בהם היה צריך לטפל (number needed for treatment) לצורך החלמה היה 13 עבור paroxetine ו- 24 עבור venlafaxine.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
