שיעור ההיארעות של סרטן שד בשלבים מוקדמים הוכפל, אך שיעור ההיארעות של המחלה בשלביה המאוחרים לא השתנה באופן משמעותי.
ההנחה העומדת בבסיס בדיקות הסקר הממוגרפיות היא כי אבחנה מוקדמת וטיפול מוקדם מונעים אבחנה מאוחרת של סרטן אשר כבר אינו ניתן לטיפול. באם הנחה זו נכונה, אזי העלייה בשיעור ההיארעות של סרטן השד בשלביו המוקדמים – הנצפית הודות לבדיקות הממוגרפיה, תתבטא בירידה בשיעור מקרי הסרטן המתקדם. מנגד, באם איתור מוקדם אינו מביא לירידה בשיעור מקרי הסרטן המאובחנים בשלבים מאוחרים, הרי שישנה אבחנת-יתר. כלומר, בדיקות הממוגרפיה מאבחנות מקרי סרטן אשר לא יהפכו לבעלי משמעות קלינית במהלך חיי המטופלת.
על מנת לבדוק את שיעור אבחנות היתר, נעזרו החוקרים במספר מסדי נתונים מארה”ב. החוקרים בדקו את מגמות אבחנת הסרטן בין השנים 1976 (בדיוק לפני שבדיקות הממוגרפיה הפכו לנפוצות) ו- 2008. במהלך פרק זמן זה, שיעור ההיארעות השנתי של סרטן בשלבים מוקדמים (ductal carcinoma in situ ו- localized disease) הוכפל, מ- 112 ל- 234 פר 100,000 נשים – עלייה של 122 מקרים פר 100,000 נשים. למרות זאת, שיעור ההיארעות השנתי של סרטן בשלבים מאוחרים פחת במעט בלבד, מ- 102 ל- 94 פר 100,000 נשים – ירידה של 8 מקרים פר 100,000 נשים בלבד. העלייה בשיעור מקרי הסרטן המאובחנים בשלבים המוקדמים, בהשוואה לירידה בשיעור מקרי הסרטן המאובחנים בשלבים המאוחרים (112 מול 8 פר 100,000 נשים) מציעה כי מתרחשת אבחנת-יתר.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
