הטיפול במחלת הסוכרת מושפע מנוכחותן של מחלות נוספות ומטיפולים תרופתיים אחרים, כך מצא מחקר חדש.
תחלואות רקע והטיפול בהן עשויים להשפיע על שיעור החולים בסוכרת מסוג 2 המשיגים שליטה טובה על רמות הגלוקוז בדמם, כך מצאו החוקרים.
יש לחבר קווים מנחים לטיפול באנשים החולים במספר מחלות.
רק מחצית מהחולים בסוכרת מסוג 2 השיגו את רמות ה- HbA1c המומלצות (מתחת ל- 7%), ואחת מהסיבות לכך עשויה להיות תחלואות נוספות אשר היו מצויות בקרב מחצית מכלל החולים במחלות כרוניות, כמו גם אינטראקציות עם תרופות אחרות.
מרבית הקווים הקליניים מתמקדים במחלות בודדות וישנן הנחיות מעטות לרופאים העוסקות באינטראקציות הסבוכות הקיימות בין תחלואות רקע וטיפולים תרופתיים, כך מסרו עורכי המחקר.
על מנת לבדוק את ההשפעה האפשרית של האינטראקציות הללו, בדק צוות החוקרים מאוניברסיטת לובן שבבלגיה את השפעת הטיפול בסוכרת בקרב 3,416 חולי סוכרת מסוג 2 מ- 55 מרפאות.
החוקרים עקבו אחר רמות ה- HbA1c בין השנים 1994 ו- 2008, והשוו חולים עם סוכרת מסוג 2 עם חולים במחלות נוספות, כולל מחלות פרקים, בעיות נשימה, אנמיה, ממאירות, או דיכאון. מרבית החולים אף טופלו בלפחות אחד מהבאים:
NSAID, קורטיקוסטרואידים או נוגדי דיכאון.
חולים שנטלו תרופות נגד סוכרת הציגו סיכוי גבוה ב- 57% לסבול מרמות לא מאוזנות של גלוקוז בדם, באם סבלו גם ממחלות פרקים. חולים עם מחלות פרקים ומחלות בדרכי הנשימה הציגו סבירות גבוהה ב- 34% להרעה במצב ה- HbA1c.
אנמיה, ממאירות ודיכאון לא השפיעו על איזון ה- HbA1c.
חולים שטופלו בקורטיקוסטרואידים ו- NSAIDs הציגו סיכוי גבוה יותר לסבול מרמות גלוקוז לא מאוזנות.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
