אנא סובבו את הטלפון שלכם.
מחקר שפורסם בכתב העת JAMA לא מצא כל הבדל בשיעור ההצלחה של שני ניתוחים טרנס-וגינלים נפוצים לטיפול ב- vaginal prolapse והעלה תהיות בנוגע לצורך בטיפול התנהגותי סביב תקופת הניתוח לצורך שיפור הסימפטומים הקשורים במתן שתן.
כ- 400 נשים עם apical prolapse מ- stage 2 עד 4 ועם אי נקיטת שתן (stress incontinence) חולקו באופן אקראי, תחילה לקבלת טיפול התנהגותי עם תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן או לטיפול המקובל, ולאחר מכן לניתוח עם sacrospinous ligament fixation או uterosacral ligament vaginal vault suspension.
לאחר שנתיים, שיעור הצלחת הניתוח היה דומה בקרב שתי הקבוצות, כ- 60%. באופן דומה, הסימפטומים הקשורים במתן שתן ובצניחה, שנמדדו לאחר 6 חודשים ושנתיים, בהתאמה, היו דומים בקרב הקבוצה שקיבלה טיפול התנהגותי והקבוצה שקיבלה את הטיפול המקובל.
החוקרים סיכמו כי שתי האפשרויות הכירורגיות בעלות יעילות דומה וכי טיפול התנהגותי עם תרגול לחיזוק שרירי רצפת האגן "אינו נחוץ כטיפול רוטיני סביב תקופת הניתוח."
