במקור נועדה בדיקה זו בעיקר לאבחון סרקואידוזיס, המחלה הדלקתית הכרונית המתאפיינת על ידי יצירת גרנולומות בריאות, בכבד ובטחול. במרוצת השנים יש נטייה גוברת להשתמש בהערכת רמת ACE גם במחלות אחרות, ואף לבחינת הפעילות המינון והיעילות של טיפול ב-captopril, המעכב של פעילות ACE  והמשמש לטיפול ביתר לחץ דם, לטיפול באי-ספיקת לב ובנפרופתיה סוכרתית.

כאשר ACE זוהה ואובחן לראשונה בנסיוב סוס בשנת 1954, הוא עדיין הוגדר כ-hypertensin. האנזים אחראי לבקע דיפפטיד (היסטידיל-לאוצין) מהקצה ה-C טרמינאלי של הפפטיד בעל 10 החומצות האמיניות, angiotensin I, ליצירת הצורה הפעילה ביולוגית בכיווץ כלי-דם, angiotensin II, שהוא אוֹקטַפפטיד. ל-ACE יש גם פעילות בעיכוב הפעילות מרחיבת כלי הדם ומכווצת השריר החלק של bradykinin, פפטיד המורכב מ-9 חומצות אמיניות. ACE מבקע דיפפטיד (פנילאלניל-ארגינין) מהקצה ה-C טרמינאלי של ברדיקינין. כל הפעילות הפרוטאוליטית של ACE נשלטת כחלק מהציר “רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון”: Renin הוא אנזים פרוטאוליטי המאוחסן בתאים ייעודיים בדופן העורקיקים המביאים (אֲפָרנטיים) בפקעיות הכליה, המהווים חלק מהמערך הג’וּקסְטַ-גלומרולארי (JG). פעילות של ACE חזקה במיוחד בתאי ריאות, אך נמצא אותה גם בתאי החיפוי האפיתליאליים באבוביות המפותלות הקריבניות בכליה, ואף במונוציטים ובמאקרופגים.

ירידה בלחץ הדם או ברמת הנתרן בפלזמה, מביאים להפרשת האנזים רנין, המבקע קשר פפטידי בפפטיד הזימוֹגָני בלתי פעיל angiotensinogen, המופרש מהכבד, ליצירת תוצר הביקוע, angiotensin I. כאשר ACE מביא ליצירת angiotensin II, משמש האוקטפפטיד האחרון כמכווץ יעיל של כלי-דם, ומעלה באופן ישיר את לחץ הדם (pressor).

כתוצאה מפעילות זו של אנגיוטנסין II משתחרר אלדוסטרון מתאים של ה-zona glomerulosa בקליפת האדרנל, ונקשר לקולטנים מינראלו-קורטיקוסטרואידיים בתאי אבוביות הכליה, תוך שהוא מעודד הפרשה של אשלגן ואצירת נתרן על ידי הגברת הספיגה החוזרת של נתרן, ובכך תורם להגברת לחץ הדם. אלדוסטרון מעודד גם את הפרשת ההורמון הנוגד מתן שתן ADH מההיפופיזה, וגם תהליך זה תורם להגדלה באופן ישיר של כמות הנוזלים בדם, וכתוצאה מכך גורמות לעלייה בלחץ הדם. בשלב הבא מוסב אנגיוטנסין II לאנגיוטנסין III, שהוא פפטיד בעל 7 חומצות אמיניות, על ידי אנזים בעל פעילות של קרבוקסיפפטיטאזה. לאנגיוטנסין III פעילות נמוכה להגברת יתר לחץ הדם.

על מנת לשלוט ביתר לחץ דם משתמשים לעתים קרובות במעכבים של האנזים היוצר אנגיוטנסין II כדי להפחית את היצירה של אנגיוטנסין II, כגון קאפטופריל מעכב את האנזים ACE. צורה אחרת היא שימוש בחוסמי קולטנים לאנגיוטנסין (ARBs) על מנת למנוע את קשירת האנגיוטנסין II לקולטנים המתאימים. בשנת 2007 החלה הפצתה של תרופה חדשה, אליסקירן, המעכבת בצורה ישירה את הרנין.

רמות פעילות מוגברות של ACE נמצא במצבים הקליניים הבאים: סרקואידוזיס, מחלות ריאה כברונכיטיס חריפה או כרונית, לייפת (פיברוזיס) הקשורה לשחפת מתקדמת, פטרת ריאות (היסטופלסמוזיס, ו-coccididomycosis), אסבסטוזיס, סיליקוזיס, בריליוזיס, ודלקת אלרגית של הבועיות (alveoli). כמו נמצא רמת ACE מוגברת בצמקת מרתית ראשונית, במחלת כבד אלכוהולית, מחלת Gaucher, סוכרת, לימפומה, מיאלומה נפוצה, צרעת, פעילות יתר של בלוטת התריס או יותרת בלוטת התריס. רמות מוגברות של ACE נמצא בדלקת מפרקים שגרונתית ובמפגעים של רקמת החיבור.

מטבע הדברים רמות ACE נמוכות נמצא בטיפול במעכבי ACE כמו captopril, enalapril, lisinopril, cilazapril, perindopril, ramipril, trandolapril או בתכשיר חוסם- βלהפחתת לחץ-דם -propranolol.

הוראות לביצוע הבדיקה

דם נלקח לא בצום, במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק). יש להקפיד לא להשתמש במבחנת ספירת דם, כיוון ש-EDTA הוא מעכב יעיל של פעילות ACE.