פריטין הוא חלבון תוך-תאי נפוץ שנמצא בסוגי תאים רבים ותפקידו לאחסן ברזל, ולשחררו בצורה מבוקרת בשעת הצורך. באדם הוא משמש מעין בופר למניעת מצבי חסר או עודף ברזל. פריטין הוא חלבון גלובולארי גדול שמשקלו המולקולארי הוא 450,000 והוא מורכב מ-24 יחידות הידועות כ-Light type (משקל מולקולארי 19,000) או heavy type (משקל מולקולארי 21,000), שיש ביניהם בערך 50% הומולוגיה ברצף חומצות האמינו. בצורתו שאינה קשורה לברזל החלבון ידוע כ-apoferritin, וזו בדרך כלל צורת הפריטין שנמצא, בפלזמה. בתוך “קליפת” הפריטין יוצרים יוני ברזל התגבשויות עם יוני פוספאט והידרוקסיד, ליצירת מיצֶלות קולואידאליות של ברזל-אוקסיד-פוספאט, שיכולות במצב של רוויון מלא לתפוס עד ל-25% מכלל מכלול הפריטין, המכיל עד 4,500 יוני ברזל תלת-ערכי (Fe+3).

תפקידו של פריטין הוא לאגור באופן בטיחותי ברזל בצורה לא-רעלנית, ולשחררו לרקמות להן הוא נדרש. יש מנגנון מובהק של משוב בין כמות הברזל הזמינה, לבין כמות הפריטין המסונתזת. ברזל חופשי הוא רעלני לתאים כיוון שהוא פועל כקטליסט ליצירת רדיקאלים חופשיים של חמצן. כדי למנוע תרחיש של יוני ברזל חופשי, ברזל נאגר בתאים בחלבונים דוגמת פריטין או המוסידרין, כאשר פריטין קושר ברזל תלת-ערכי. פריטין המצטבר בתוך תאי המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית, הוא עובר אגרגציה ליצירת המוסידרין, אם כי הברזל משתחרר ביתר קלות מפריטין מאשר מהמוסידרין.

בתנאי שיווי-משקל, רמת הפריטין בנסיוב הדם נמצאת במתאם טוב עם סך רמת הברזל במאגרי הגוף, לכן מדידת פריטין בדם היא מבדק מעבדתי נוח להעריך את מצב משק הברזל, כאשר 1 ננוגרם למיליליטר פריטין שנמדד בבריאות מלאה, מייצג בערך 8 מיליגרם של ברזל במאגרי הגוף. במצבים דוגמת המוכרומאטוזיס רמות פריטין בדם עשויות לעלות על 1,000 ננוגרם למיליליטר. עד שנת 1972 שיטות המדידה של פריטין בדם לא היו די רגישות לגלותו, וההנחה ששררה אז הייתה שפריטין הוא צורת אגירה של ברזל ברקמות, ושחלבון זה אינו מגיע לדם. הכנסת שיטות מדידה אימונולוגיות רגישות בנוסח של RIA, ELISA או שיטות אימונו-רדיומטריות (IRMA), הכניסו לשגרה את מדידת פריטין בנסיוב, וכך נחסך הצורך בשיטות צביעת ברזל בדגימות מח עצם, שיש מתאם טוב בינן לבין מדידה ישירה של פריטין בדם. רמת פריטין בדם פוחתת כבר בשלב מוקדם יחסית של התפתחות חסר ברזל בגוף, בדרך כלל עוד לפני שנמדדת ירידה ברמת ברזל בדם או בדרגת הריוויון של טרנספרין. לעומת זאת, עליה ברמת פריטין בדם יכולה להתפרש כראיה מוקדמת למצבי עודף ברזל בגוף, שתופיע הרבה לפני התסמינים של המוכרומאטוזיס.

פענוח תוצאות הבדיקה 

רמת פריטין בדם עולה באנמיה אפלסטית, סידרובלסטית, או אנמיה המוליטית כרונית, וכן בתלאסמיה. במצבי המוכרומטוזיס אידיופטית, או לאחר עירויי דם תכופים, רמת פריטין בדם עשויה להיות גבוהה במיוחד. לעתים יתגלו ערכי פריטין של מעל 400 ננוגרם למיליליטר במצבים של גרורות לעצם בממאירויות שונות. רמה מוגברת של פריטין נמצא גם בדלקת מפרקים ראומאטואידית במבוגרים (מחלת Still), וכן לעתים במצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס.

רמת פריטין בדם שמתחת 10 ננוגרם למיליליטר, כמעט תמיד תצביע על אנמיה מחסר ברזל. רמת פריטין טובה במיוחד לאבחנה מבדלת בין אנמיה מחסר ברזל, לבין אנמיות של מחלות כרוניות, בהן רמת פריטין עולה. בתרחישים של הרס של הרס ניכר של רקמה, או תחלופה (turn over) מהירה של תאים, רמת פריטין בנסיוב גבוהה באופן בלתי פרופורציוני, בהשוואה לרמת הברזל הנמדדת בצביעה של מח העצם. לכן מדידת פריטין לא ראויה לאבחון מצבי חסר ברזל, בנוכחות מצבי דלקת, מחלת כבד עם נמק הפאטוציטי, או ממאירויות מסוג לויקמיה או לימפומות למיניהן, ואף נוירובלסטומה.

רמה נמוכה של פריטין צפויה בפרקי זמן של דימום ווסתי כבד, ובמצבים של ספיגה לקויה של ברזל במעי. רמות נמוכות של פריטין בנסיוב מיוחסים גם למצבים של תת-פעילות של בלוטת התריס וחסר בוויטמין C. יש עדויות לכך שרמה נמוכה של פריטין (מתחת ל-50 ננוגרם למיליליטר) עלולה להיות קשורה לתסמונת הרגל העצבנית, ויש אף רואים קשר בין רמת פריטין נמוכה לתסמונת ADHD.

מצבי דלקת כגון דלקת ריאות, אוסטאומייאליטיס, דלקות כרוניוות של דרכי השתן, דלקת מפרקים שגרונתית, כוויות, לופוס רב מערכתי (SLE), מחלת כבד דלקתית כגון זו מאלכוהוליזם, לויקמיה מייאלובלסטית או לימפובלסטית חריפה, מחלת Hodgkin, ואף קרצינומה של השד, כל אלה יכולים להביא לעלייה ניכרת ברמת פריטין, כמו גם טראומות שלאחר ניתוח ומצבי acute phase אחרים. במצבים אלה עלול להיות מיסוך של חסר אמיתי של ברזל, בכל הקשור לפענוח מדד פריטין.

שתייה מרובה של אלכוהול, צריכת מלחי ברזל, וגלולות למניעת היריון מעלים רמת פריטין בדם. לעומת זאת אריתרופויאטין יביא להפחתה ברמת פריטין. רמת פריטין עשויה לעלות פי 2 או אף פי-3, לאחר מספר ימי צום.

 הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בצום או בהכנות מיוחדות, ואת דגימת הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) יש לסרכז ללא דיחוי לאחר הופעת הקריש.