1. “בדיעבד, אני חושבת שאולי עשינו לאבא איזשהו עוול. שמה שהניע אותנו באמת היה הלא להיכנע, לא לוותר. לא לתת לו למות מבלי שניסינו כל תרופה אפשרית. שאחר כך נוכל להיות שלמים עם עצמנו ולומר שניסינו הכל ושעשינו הכל למענו. גם הדיבור הצפוף בתקשורת בשבחן של התרופות האימונותרפיות החדשות לא הותיר לנו יותר מדי מקום להתלבטות. אולי אפילו היינו קצת אנוכיים מדי ולא הרפינו כי רצינו לשמור אותו עוד זמן לעצמנו”.
את הדברים הקשים והכואבים האלה אמרה לי אמי שושי לפני ימים אחדים, כששאלתי אותה מה היא חושבת בדיעבד על ההחלטה של משפחתנו לרכוש את התרופה האימונותרפית החדשה והיקרה קיטרודה, שעדיין אינה רשומה בשום מקום בעולם לטיפול במחלת הסרטן של אבי, מזותליומה. שתי מנות מהתרופה, בעלות של 80 אלף שקל, קיבל אבי לפני שנפטר.
מאת רוני גנץ-לינדר
