גיבוש הוא תהליך בסיסי, אבל מדענים לא הצליחו עד כה לצפות בו ברמה מולקולרית. כלומר, עד כה איש לא הצליח להבחין ברגע שבו מולקולות בודדות מתגברות על נטייתן לרחף בתמיסה נוזלית – ומתארגנות במבנה שריגי קשיח של גביש מוצק. אולם, באחרונה הצליחו פרופ’ רוני נוימן וחברי קבוצתו, מהמחלקה לכימיה אורגנית במכון ויצמן למדע, לצפות לראשונה בתהליך הגיבוש ברמה המולקולרית. בדרך זו הצליחו המדענים לאשש תיאוריות שהועלו באחרונה באשר לתהליך הגיבוש. בנוסף הראו המדענים, שאם יודעים כיצד הגביש מתחיל לגדול, אפשר לחזות את המבנה הסופי שלו.
מסביר פרופ’ נוימן: “כדי שהמולקולות ייצרו קשרים כימיים זו עם זו, עליהן להתגבר על מחסום אנרגטי. התיאוריות הראשונות לגבי תהליך הגיבוש הועלו כבר במאה ה-19. לפי התיאוריה שהתפתחה מאז, מגעים אקראיים בין מולקולות מביאים לקשירת קשרים, ודבר זה גורם להיווצרות גושי חומר קטנים, שהם מעין גרעינים שמהם מתפתחים גבישים גדולים יותר. אבל מולקולות שנעות באופן אקראי בתמיסה חייבות להתייצב זו מול זו באופן מתאים כדי להתגבש. בשנים האחרונות עלו יותר ויותר סימנים לכך, שמצבים כאלה יסוכלו ברובם כתוצאה מהמחסום האנרגטי שמפעיל דחייה בין המולקולות”.