מלריה היא אחת המחלות הזיהומיות הקשות בעולם. היא פוגעת במאות מיליוני אנשים, ומדי שנה מתים בעטיה כחצי מיליון בני-אדם, רובם ילדים במדינות טרופיות עניות. הטפיל שגורם את המחלה הוא אמן התחמקות שעובר מספר גלגולים, גם בחולה וגם ביתושה המעבירה אותו מאדם לאדם. בכל אחד מהגלגולים משנה הטפיל את פני השטח שלו, והופך למטרה נעה במהירות שמקשה על המערכת החיסונית ״להינעל״ עליו. אולם, לטפיל זה יש גם עקב אכילס – חלבון ייחודי הקרוי RH5, אשר מאפשר לו לעגון על תאי הדם האדומים של החולה ולפלוש אליהם. לפיכך, עיכוב של החלבון זה בולם את המחלה.
בשנים האחרונות, נעשה מאמץ לייצר את החלבון הזה בתצורה ובכמויות הגדולות הנחוצות כדי להשתמש בו כבתרכיב חיסון. אלא שבדומה לחלבוני חיסון ממחלות זיהומיות אחרות, גם RH5 הוא חלבון לא יציב, אשר מתפרק בטמפרטורה גבוהה, ואפשר להפיקו אך ורק במערכות תאיות מורכבות ויקרות. היות שחיסון נגד מלריה נדרש בעיקר במדינות עניות, שבהן אמצעי קירור אינם נגישים, ספק רב אם אפשר להשתמש ב-RH5 כבחיסון יעיל באזורים אלה.
