800 מיליון שקל בשנה – זה הסכום שהקצתה המדינה כדי להחזיר את עטרת הבריאות הציבורית ליושנה. במלים פשוטות יותר, זה הסכום שמשרד הבריאות מקצה לבתי החולים לטובת מנתחים מבוקשים, כדי שיואילו להפסיק לנתח באופן פרטי ויחזרו לנתח בתוך המערכת הציבורית, כחלק מהתוכנית לקיצור תורים לניתוחים. מדובר בעיקר בניתוחים שמתקיימים אחר הצהריים, חלקם עם זכות לבחור רופא, שעבורם מקבלים הרופאים תוספת תשלום גבוהה.
כדי להבטיח שהגזר הזה, בדמות 800 מיליון שקל תוספת הכנסות לבתי החולים ולרופאים, אכן יפעל את פעולתו, וישכנע את הרופאים לנטוש את הקלינקות הפרטיות שלהם, נלווה אליו שוט משמעותי – “חוק הצינון” שאוסר על רופאים להפנות מטופלים שמגיעים אליהם לאבחון בבית החולים הציבורי או בקליניקה הציבורית של קופת החולים, לניתוחים פרטיים בקליניקה הפרטית שלהם.
השילוב של תוכנית קיצור התורים (הגזר), עם חוק הצינון (השוט) יצר אפקט דרמטי. כל מי שעוסק כיום בתחום הרפואה מדווח על נטישות של רופאים (של מהשב”ן), הסטות של ניתוחים (בין השב”ן לפרטי) ועל תזוזות של מבוטחים בין תוכניות הביטוח הרפואי בעקבות ריבוי השינויים. אלא שמרוב שינויים כבר לא רואים את היער, כלומר לא רואים אם המטרה שלשמה נעשו כל השינויים הללו — הרצון להחזיר את הרופאים לנתח בתוך המערכת הציבורית במקום באופן פרטי – אכן הושגה.
מאת מירב ארלוזורוב
