חלק ניכר מהמחקר הביו-רפואי בעולם מושקע כיום בחקר מחלות הסרטן ופיתוח תרופות כנגדן. זהו מאבק מתמשך של עשרות שנים, ומחלות הסרטן מתגלות כיריב קשה גם לטובי המדענים והרופאים. אחד מהאמצעים החדשים יחסית כנגד הסרטן הוא שורה של תרופות ביולוגיות – נוגדנים וחלבונים אחרים המוזרקים לחולים במטרה לפגוע בגידול הסרטני או לסייע למערכת החיסון לעשות זאת. פרס נובל ברפואה בשנת 2018 ניתן על המחקר שהוביל לפיתוחן של כמה תרופות ביולוגיות שכאלה.
אחת האסטרטגיות ליצירת תרופות ביולוגיות הנחקרות בשנים האחרונות היא הצמדת תרופה כימית לנוגדן (Antibody-Drug Conjugate). הנוגדן נועד להיקשר לתאי הסרטן, להיכנס אליהם ולשחרר את התרופה, שהיא למעשה חומר רעיל שיכול להרוג את התא הסרטני או למנוע את התרבותו. הנוגדן הקשור לתרופה הוא מעין סוס טרויאני: התא הסרטני מכניס את התרופה “מהשער הראשי”, בדומה לטרויאנים שהכניסו לעירם סוס ענק שבו התחבאו הלוחמים היוונים, וכך הביאו על עצמם את חורבנם. גישה כזו מאפשרת להוביל את התרופה ישירות אל התא הסרטני עם כמה שפחות השפעה על תאי הגוף הבריאים. ההכוונה המדויקת של התרופה אל התאים הסרטניים מגדילה את יעילות הטיפול ובד בבד מצמצמת את תופעות הלוואי הנלוות למרבית הטיפולים הכימותרפיים הרגילים. כמה תרופות מסוג זה כבר נמצאות בשימוש קליני, לטיפול בסוגי סרטן כגון סרטן שד גרורתי ולימפומה.
מאת גל מנלה
