במחקר החדש נסקרו 983 אנשים בעלי רמת השכלה נמוכה שהתגוררו במנהטן. מרבית המשתתפים נולדו וגדלו באזורים הכפריים ברפובליקה הדומיניקנית, שם הייתה גישה מוגבלת לחינוך.
בממוצע, משתתפי המחקר היו בני 77, והלכו לבית הספר במשך 4 שנים לכל היותר.
בהתבסס על תשובות המשתתפים לשאלה, “האם למדת אי פעם לקרוא או לכתוב?“הוגדר כי 237 משתתפים הם אנאלפביתים ו- 746 יודעים קרוא וכתוב.
בתחילת המחקר עברו המשתתפים בדיקות רפואיות ולקחו חלק בבדיקות זיכרון והנמקה. לאחר מכן, נערכו הבדיקות מחדש כל 18 חודשים עד שנתיים, במשך 4 שנים בממוצע.
בתחילת המחקר, 83 מתוך 237 האנשים שלא ידעו לקרוא או לכתוב – 35% – כבר סבלו מדמנציה, לעומת 134 אנשים מתוך 746 המשתתפים שכן ידעו קרוא וכתוב – 18%.
בהתאמה לגיל, למצב סוציו-אקונומי ולמחלות לב וכלי דם התגלה כי למשתתפים אנאלפביתים יש סיכוי גבוה פי שלוש לסבול מדמנציה בתחילת המחקר.
בסוף תקופת המחקר, 48% מהאנאלפביתים פיתחו דמנציה בהשוואה ל- 27% מיודעי הקרוא וכתוב.
