מחקר חתך בחן מאפיינים קליניים וגנטיים של תת סוג אפשרי של דיכאון, הקשור לשיבושים במקצב הצירקדי, כלומר בשעון הביולוגי.
מתוך 11,380 משתתפים, 2,604 ((23% סווגו לקבוצה זו על סמך לפחות שלושה מאפיינים, ובהם נטייה לפעילות בשעות הערב, שינה ממושכת, עייפות בבוקר ושינויים עונתיים בתסמינים. החוקרים השוו את חומרת התסמינים והתגובה המדווחת לטיפול בנוגדי דיכאון, ואת ציוני הסיכון הגנטי בין הקבוצות.
הקבוצה הצירקדית התאפיינה בהופעה מוקדמת יותר של דיכאון, בתסמינים חמורים יותר ובתגובה חלשה יותר לתרופות ממשפחות SSRI ו־SNRI, לצד יותר תופעות לוואי. נמצאו גם קשרים גנטיים להפרעות מצב רוח, להפרעת קשב ולמאפיינים מטבוליים ודלקתיים.
הממצאים מצביעים על אפשרות לתת סוג בעל מאפיינים ביולוגיים וקליניים ייחודיים, אך נדרשים מחקרי המשך כדי לאמת את הסיווג ולבחון אם טיפולים המכוונים לשעון הביולוגי אכן יעילים יותר.
