מחקר חדש מגלה כי התאמה של תאי דם אדומים להיפוקסיה משפיעה על רגולציית הגלוקוז, ממצא המספק תובנות חדשות בנוגע לביולוגיה של תחלואה בסוכרת ולאסטרטגיות טיפול פוטנציאליות.
תצפיות אפידמיולוגיות מעידות כי אוכלוסיות, החיות בגבהים של מעל ל-3500 מטר, מדגימות שיעורים נמוכים יותר של תחלואה בסוכרת, בהשוואה לאוכלוסיות החיות בגובה פני הים. בטיבט, פרו, ארה”ב ונפאל קהילות החיות בגבהים מדגימות באופן עקבי רמות נמוכות יותר של גלוקוז בצום, וסבילות גבוהה יותר לגלוקוז, וזאת למרות זמינות חמצן נמוכה יותר בגבהים הללו. היפוקסיה מעודדת צריכת גלוקוז ברקמות הפריפריות, אך השפעה זו הינה חולפת.
המחקר נערך בעכברים, שנחשפו לסביבות עם ריווי חמצן נורמלי או לסביבה היפוקסית, שוות ערך לגובה של 5000 מטרים, למשך 3 שבועות. כאמור, נמצא כי היפוקסיה כרונית הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם ואת התלות באינסולין.


