הסיכון לתחלואה סרטנית עולה עם הגיל, כאשר התחלואה לרוב אגרסיבית יותר וקשה יותר לטיפול בקרב מבוגרים. אף על פי כן, פחות מ-10% מהמחקרים בחיות מבוססים על חיות מבוגרות, ומרבית המחקרים בעכברים מתבססים על עכברים, שגילם שווה ערך לאנשים בשנות העשרים לחייהם. אי התאמה זו הינה אחד מהגורמים האפשריים לכך שתרופות מסוימות לטיפול בסרטן מדגימות יעילות גבוהה במודלים פרה קליניים, אך יעילות נמוכה יותר במחקרים הנערכים בבני אדם.
מחקר חדש, שהוצג בוועידה השנתית של האיגוד האמריקאי לחקר הסרטן, מציע כי מחלת המלנומה מתנהגת באופן שונה בתלות בגיל, כאשר הממצאים מעידים שהתפשטות הסרטן היא הנמוכה ביותר בקרב עכברים צעירים, מגיעה לשיא בעכברים בגיל בעמידה, ושוב מאיטה בקרב עכברים מבוגרים.
“מרבית המחקרים נערכים בעכברים צעירים ובריאים עם מערכת חיסון תפקודית, אך עלינו לבחון גם את ההשפעה בקרב עכברים מבוגרים יותר, דבר שיאפשר לנו הבנה מדויקת יותר של מהלך המחלה”, כך סיכמו החוקרים.
