האיחוד האירופי אסר על שימוש במרכיב נפוץ במוצרי לק ג'ל, עקב החשש לפגיעה בפוריות ובעוברים באדם. ישראל מאמצת את ההחלטה, ואילו בארצות הברית החומר מותר לשימוש כל עוד אין הוכחה שהוא מסוכן. מהו החומר האמור ומה עומד בבסיס האי-הסכמה לגביו?.
נשים ונערות רבות אוהבות לעטר את ציפורניהן בלק ג'ל בגלל הברק היפה והעמידות הגבוהה. כעת, אוסר האיחוד האירופי לייצר ולשווק מוצרי לק ג'ל המכילים רכיב בשם TPO עקב החשש לפגיעה בפוריות, ובעקבותיו אימץ משרד הבריאות הישראלי את ההחלטה ויחיל בעוד כשנה את האיסור בארץ. מדוע נאסר החומר לשימוש והאם עקב האיסור ייאלצו המשתמשות לוותר לחלוטין על המניקור הבוהק?
עוד באירופה
החל מ-1 בספטמבר 2025 אוסר האיחוד האירופי על מדינות האיחוד להשתמש בכימיקל בשם טרימתילבנזואיל דיפנילפוספין אוקסיד (TPO) במוצרי לק ג'ל. אין מדובר בשינוי פעוט אלא צעד שמשפיע במידה נרחבת על תעשיית המוצרים לציפורניים עקב הדומיננטיות הגבוהה של TPO בשוק. בתוך תמיסת לק הג'ל TPO פועל כפוטואיניציאטור – מולקולה שמתחילה תגובה כימית כשפוגע בה אור באורך גל מסוים. במקרה זה, קרינה על-סגולה היא שגורמת ל-TPO להתחיל תגובה שנקראת פִּלְמוּר, שבה אבני הבניין שבתמיסה מתחברות לשרשרת ארוכה של פולימר שמתקשה על הציפורן, והתוצאה: מעטה אחיד, מבריק וחזק.
עוד ב-2023 סיווגה הנציבות האירופית את TPO כחומר שעלול לגרום לסרטן, למוטציות ב-DNA או לפגיעה ברבייה ובפוריות אצל בני אדם בקטגוריה 1B. חומרים בקטגוריה הזו הם כאלה שיש לגביהם ראיות מניסויים בבעלי חיים ולכן מניחים שהם עלולים לפגוע בבני אדם. ניסוייםקובץ מסוג PDF בחולדות ועכברים לא הראו רעילות של החומר במתן חד-פעמי אפילו במינונים גבוהים, אך בתדירות גבוהה לאורך זמן, התגלו תופעות כמו ניוון אשכים, פגיעה בייצור תאי זרע, שינויים בכבד ובכליות והפרעה בהתפתחות. לא נמצאו השפעות ברורות על מערכת הרבייה הנקבית.
בשל הסיווג הבעייתי הנציבות פרסמה במאי 2025 את החלטתה לאסור שימוש ב-TPO במוצרי קוסמטיקה, וזו נכנסה כאמור לתוקף בתחילת החודש שעבר. אין זו הפעם הראשונה שהכימיקל נבחן בזכוכית מגדלת, אך עד עתה התירה הרשות את השימוש בו בהגבלות מסוימות: ב-2014 קבעה הוועדה המדעית לבטיחות הצרכנים של הנציבות האירופית ש-TPO בטוח לשימוש כשריכוזו בתמיסת לק הג'ל עד חמישה אחוזים וכשהטיפול בו נעשה על ידי נשות מקצוע בלבד.
תעשיית המוצרים לציפורניים הייתה יכולה לערער על החלטת הנציבות, להציג נתונים על בטיחות החומר ולהגיש בקשה לפטור את TPO מהאיסור. עילה אפשרית לקבלת פטור היא היעדר חלופה טובה לחומר החשוד. במקרה של TPO החברות כלל לא ניסו להגן על השימוש בחומר בעיקר מכיוון שיש לו חלופות זמינות, מה שמעקר את הטיעון הזה. החלופות, למשל TPO-L, מותרות כרגע לשימוש באיחוד האירופי משום שאינן כלולות בקטגוריה 1B הבעייתית, כלומר הן אינן חשודות כקשורות בסרטן או בפגיעה בפוריות. אולם, בשונה מ-TPO, שיש לגביו גוף ראיות גדול למדי, המידע הרפואי על החלופות דל יותר, כך שהיעדר הסיווג המרתיע אינו בהכרח הוכחה לבטיחות גבוהה יותר, אלא להיעדר ראיות כרגע, ולא מן הנמנע שבעתיד החומרים החלופיים ייבדקו בהרחבה וייאסרו לשימוש גם הם.
יש דעות אחרות
ברשויות הבריאות המובילות בעולם אין תמימות דעים בקשר ל-TPO. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לא אסר את שיווק החומר ואילו בבריטניה מעריכים שאיסור כזה ייכנס לתוקף בסוף 2026.
בארצות הברית הרגולציה על קוסמטיקה מבוססת בעיקר על אחריות היצרן, ולא נדרש אישור מוקדם של הרשויות. ה-FDA אינו מאשר מראש רכיבים או מוצרים קוסמטיים (למעט צבעים), אלא דורש מהיצרנים לוודא שהמוצרים בטוחים לשימוש. רק אם מתגלות בעיות, לדוגמה תופעות לוואי, ה-FDA יכול לפעול באמצעות אזהרות, איסוף מוצרים או צעדי אכיפה.
באירופה לעומת זאת, הגישה היא אחרת: האיחוד האירופי מנהל רשימות רשמיות של חומרים מותרים, מוגבלים ואסורים, וכל רכיב חדש חייב לעמוד בהערכת סיכון קפדנית לפני שמותר לשווק אותו. כלומר, באירופה האיסור על חומרים כמו TPO מבוסס על עקרון ההיזהרות (“זהירות מונעת”), בעוד שבארצות הברית הנחת המוצא היא שהחומר בטוח, עד שיוכח אחרת.
אם אכן הסיכון בשימוש ב-TPO הוא ממשי, אפשר לטעון כי המניקוריסטיות שעובדות בסלוני הציפורניים הן שנחשפות לסכנות האפשריות של הכימיקל הזה מדי יום ולכן הן אלו שמצויות בסיכון לנזקים, הרבה יותר מהלקוחות. לדוגמה, מחקר שנעשה בסלוני יופי בסין מצא ריכוזים גבוהים מהרגיל של פוטואיניציאטורים שונים באבק ועל הידיים של העובדות. עם זאת, מכיוון שמחקרים אלה, או אחרים, לא בדקו מה המשמעות הקלינית של הממצאים, אי אפשר לקבוע שהלקוחות, ויותר מהן, הטכנאיות, חשופות לסכנה. למעשה, אחד המחקרים הבודדים בחיות שבחן חשיפה שאינה דרך העור או בבליעה בדק מגע של החומר בעין ומצא שהוא גורם לאדמומיות. חדירה של החומר לעיני הטכנאית או המטופלת היא אפשרית אך אינה סבירה מאוד, מה גם שקל מאוד להתגונן מפניה, ואפשרות זו ודאי אינה מצדיקה את איסור השימוש. כך מודגם לנו עד כמה מועט ודל המידע על חשיפה ל-TPO בבני אדם, ומדוע ההחלטה לאסור אותו מעוררת מחלוקת בין רשויות הבריאות והיצרנים.
ההחלטה לאסור את TPO הקימה עליה ביקורת מצד תעשיית המוצרים לציפורניים. דאג שון (Schoon), מדען אמריקאי בעל חברה המייעצת לחברות קוסמטיקה, פנה במכתב פתוח לנציבות האירופית וטען שהחומר נאסר רק על סמך הפוטנציאל שלו לגרום נזק, ללא הוכחת סיכון בפועל וכי ההחלטה מתעלמת מהמציאות במכוני הציפורניים, שבה תנאי החשיפה, למשל צורת החשיפה וריכוזי החומר, שונים למדי ממבחנים במעבדה. הרי בניסויים שנערכו בחיות מעבדה TPO ניתן בבליעה או במריחה על העור בריכוזים גבוהים יותר מאלה שנמצאים בתמיסות לק ג'ל מסחריות. נוסף על כך, ההחלטה לאסור שימוש בחומר נכנסה במהירות לתוקף ללא תקופת מעבר – לא ייצור, לא שיווק ולא מכירה של מלאי קיים – ומשמעות הדבר היא פגיעה כלכלית קשה ביצרנים ובמכוני היופי, שכן נותרו ברשותם מלאים של מוצרים עם החומר האסור.
גם הכימאית קלי דובוס (Dobos) המתמחה בתחום התמרוקים, ציינה כי המבחנים בחיות שהובילו לאיסור נעשו על ידי חשיפתן ל-TPO בבליעה, והם לא בהכרח מייצגים חשיפה דרך הציפורן כפי שקורה בעולם האמיתי. הציפורן היא חומר קשה ולא נקבובי, מה שמקשה על כימיקלים לחדור אליה ומגביל את הכניסה של החומר לגוף. יתר על כן, TPO נשאר על הציפורניים כפי שהוא לדקות בודדות ובתום תגובת הפלמור הוא מתכלה או ננעל בתוך הלק ללא יכולת להתאדות, לזוז או לבוא במגע עם העור. המשמעות היא שחשיפה מערכתית, כלומר כזו שמשפיעה על כל הגוף, היא נמוכה מאוד.
מה שטוב לאירופה טוב לישראל
בישראל נערכה לאחרונה רפורמת רגולציה שמתאימה את התקן הישראלי לתקן האירופי בתחום חומרי גלם לקוסמטיקה ולתמרוקים ועל כן היא מאמצת את הגישה המחמירה של האיחוד האירופי. עם זאת משרד הבריאות מקל יותר מהאיחוד האירופי ומאפשר לספקים הישראליים למכור את המוצרים שנרכשו לפני ספטמבר השנה למכוני הציפורניים עד ספטמבר 2026.
עד שהאיסור ייכנס לתוקף בארץ ועבור מי שמתכננת למרוח לק ג'ל מחוץ למדינות האיחוד האירופי, איך אפשר לצמצם את הסיכונים? קודם כול רצוי לבקש מטכנאית הציפורניים שתשתמש במוצרים ללא TPO, ויש כאלה למכביר. כדאי להפחית ככל האפשר את תדירות הטיפולים, למרוח שכבת בסיס על הציפורן שתחצוץ בינה ובין לק הג'ל ולוודא שחדר הטיפולים מאוורר היטב. כמו כן, בהתאם לעקרון ההיזהרות מוטב שנשים בהיריון ונשים המנסות להרות יימנעו לגמרי ממוצרי לק ג'ל עם TPO.
מצד שני, ותמיד יש צד שני, המתנה ממושכת מדי בין מריחה למריחה, ובייחוד כאשר הציפורן למודת הטיפולים כבר נחלשה, עלולה לעורר בעצמה בעיה המכונה “תסמונת הציפורן הירוקה”. כאשר נמנעים ממריחות תכופות ומאפשרים לציפורן לגדול מעט וללק להתרומם ממשטח הציפורן עלולים חיידקי פסאודומונס לנצל את נקודות התורפה שבין מעטה הלק הישן ובין הציפורן ולגרום לזיהום הנראה ככתמים כחולים או ירוקים על פני הציפורן ויכול להחריף לזיהום עמוק יותר.
לגלות אחריות אישית
“האיחוד האירופי אוסר על השימוש מתוך זהירות, שכן למרות היעדר מחקרים גדולים בבני אדם שמוכיחים נזק, הסיכונים הפוטנציאליים מספקים מבחינתו כדי להחמיר את הפיקוח”, אמרה רופאת העור האנה קופלמן (Kopelman). לדבריה, מנקודת מבטה כרופאה זו יותר נקיטת אמצעי זהירות מאשר תגובה לראיות מחקריות חזקות בבני אדם.
אל לנו לשכוח את הסכנות הידועות והמוכחות של לק הג'ל: המוצר עשוי להכיל רכיבים שיכולים לגרום לדלקות עור ממגע ולתגובה אלרגית, בעיקר חומרים הקרויים אקרילטים ומומלץ להימנע מהם. וחשוב לא פחות, חשיפה חוזרת ונשנית לתאורת העל-סגול בתהליך הקשחת הג'ל מעודדת את הזדקנות העור ומעלה את הסיכון לסרטן העור, וכדאי למרוח קרם הגנה מהשמש על כפות הידיים לפני הטיפול.
האיסור על TPO מדגים את הבדלי הגישות ברגולציה של תעשיית הקוסמטיקה והתמרוקים בין האיחוד האירופי לארצות הברית. בישראל אימצו את התקנות האירופיות, שלפיהן גם חשד לנזק פוטנציאלי מצדיק הגבלת שימוש עד שיוכח שאין סיכון, מה שאומר שבמהלך השנה הקרובה מכוני הציפורניים בארץ יעברו בהדרגה למוצרים ללא TPO ועל הלקוחות הזהירות לשים לב לכך. עדיין אפשר להמשיך ליהנות ממניקור ג'ל מבריק, כל עוד מקפידים לגשת לנשות מקצוע שמשתמשות במוצרים מאושרים בחדר מאוורר, ולצמצם מגע של החומרים בעור. במקרה של רגישות, אדמומיות, קילוף או אי-נוחות חשוב לפנות לרופאת העור, וכמובן תמיד לזכור שציפורניים נקיות וטבעיות הן האפשרות הבריאה ביותר והן לא פחות יפות מציפורניים מקושטות (ואפילו יותר).
מאת: גליה שדה
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
